שר וגדול נפל בישראל: תולדות חייו של מרן הגר"ג אדלשטיין זצ"ל

הגאון הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל נפטר הבוקר (שלישי) לבית עולמו, לאחר שלפני מעט יותר מחודש הגיע לגיל 100.

הרב זצ"ל נולד בב' באייר ה'תרפ"ג, היה מנהיג הציבור הליטאי מאז פטירתו של הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל ב-2017. היה ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה ונשיא ועד הישיבות.

הרב זצ"ל נולד בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסק, בברית המועצות, לרב צבי יהודה אדלשטיין, רב העיר. בעקבות מחלתה של אמו בטיפוס, נשלח עם אחיו הצעיר יעקב (לימים רבה של רמת השרון) לדודתו בעיר קלימוביץ'. שם גם קיבלו את הבשורה על פטירת אמם.

בחודש ניסן ה'תרצ"ד הצליח אביו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל, וביקש מבניו לחזור לביתם. המשפחה עלתה לארץ ישראל, וקבעה את מושבה ברמת השרון. כיוון שברמת השרון לא היה בית ספר דתי, האב למד עם בניו בבית בישיבה על ארגזי תפוזים מחוסר ריהוט. שני האחים למדו בישיבת פוניבז', והיו מקורבים מאוד לראשי הישיבה ורבניה.

במשך עשרות שנים כיהן הרב זצ"ל כראש ישיבת פוניבז'. בשנת ה'תשס"ג (2003) צורף למועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה.

הרב אדלשטיין שימש כבעל תוקע בישיבת פוניבז' מאז שנת תש"ו, ואף השנה בגילו המופלג תקע בישיבה.

ראש הישיבה זצ"ל דגל בהתאמה אישית של "לימוד לפי טבעו" של כל תלמיד. לדעתו, כשסגנון הלימוד תואם לאופיו של הלומד, הנאתו וסיפוקו רבים יותר, וכך יהיה יותר קל לו להתמיד בלימודיו לאורך שנים. לטענתו, לרוב הלומדים מתאים יותר הלימוד בקצב מהיר שבו נלמדים דפים רבים. לדעת המצדדים בשיטת לימוד זו, רכישת הבקיאות והרחבת היקף הידע הם בסיס הכרחי לסברות ישרות והבנה נכונה של הסוגיות התלמודיות וגורמת לסיפוק רב יותר ללומד.

עוד עודד הרב את המלמדים ליצור קשר אישי עם התלמידים, שהוא לדבריו הבסיס לחינוך הילד לאהבת תורה.

הרב זצ"ל ראה ביוצאים בשאלה וב"נושרים" תינוקות שנשבו, וקרא "לנהוג בהם מנהג כבוד וידידות". הוא התנגד לנוהג להרחיק אותם מהבית או לגעור בהם, ואף הורה לתמוך בהם כלכלית במטרה להחזירם לחיק המשפחה.

בזמן מגפת הקורונה הוביל קו מחמיר של הישמרות מפני הנגיף, והיה הראשון לאסור תפילה במניין מפני הסכנה בהידבקות.

עד לימיו האחרונים הקפיד הרב על סדר לימודו כרגיל, עד שבליל חג השבועות אושפז בבית החולים מעייני הישועה בשל קוצר נשימה. בימים האחרונים הידרדר מצבו, והבוקר הסתלק לישיבה של מעלה, כשהוא מותיר את העם אבל ויתום.