נפל לך הכתר: "ממש התאמצתי. אבל מה רע בזה שאני מתאמצת בשבילו?"

"אני לא מבינה, איך אני אמורה לעשות את זה?! אני יודעת שאני צריכה להציב פה גבולות בקשר ולא להסכים שילך לשחק טניס עם חברים כשאני צריכה אותו נוכח פה לידי. אבל אני לא מבינה, איך לעשות את זה בלי להיות שתלטנית ושוטרת? כי זה הדבר האחרון שאני רוצה להיות!", אמרה אסתר בחוסר אונים.

"מסכימה איתך, את לא צריכה להיות שוטרת, את צריכה להיות מלכה. וזה אומר שאת צריכה לחבר את המלכות לכתר", עניתי.

"מה זה אומר, לחבר את המלכות אל הכתר?", שאלה.

"כשאת מרגישה לא בנוח שבראש סדר העדיפויות של יעקב נמצאים דברים אחרים ולא הזוגיות או המשפחה, את כנראה מרגישה משהו נכון. זו הרגישות שבורכת בה על מנת שתוכלי לדייק את המבנה הזוגי המתוקן והבריא שלכם".

"בשיחה הקודמת הבנתי שעלי להתחבר לכוח היראה שקיים בי, להחזיק בתוקף את מבנה הזוגיות המתוקן שלנו ולעמוד על כך שיעקב יפנה את כוחותיו לכיוון הקשר הזוגי. אבל הבעיה היא שאני לא בטוחה שאני באמת צודקת".

"צריך להבין קודם את מבנה הקומות בנפש:

קומה עליונה – הקומה השכלית

קומה אמצעית – הקומה הרגשית

קומה תחתונה – הקומה המעשית

"מעל הקומות האלו נמצא הכתר. הכתר הוא המנווט של כוחות הנפש. הוא מכיל את כוח האמונה, התענוג והרצון. מתחת לקומות האלו נמצאת המלכות, שהיא בעצם ההקרנה במציאות של ביטויי הנפש של כל הכוחות.

"אדם שמחובר לעצמו, בעצם מחבר בין הכתר למלכות, והחיבור הזה הוא חיבור בריא ומאוזן רק כשכל הקומות בנפש מאוזנות. כשיש חוסר איזון, והקומות לא מאוזנות אחת מתחת לשנייה – נוצרים פערים בנפש, נוצרת דיסהרמוניה. ואז מרגישים סבל ותקיעות, ככה הקב"ה מסמן לנו שאנחנו לא פועלים בהתאם לחוקי הבריאה.

"בואי ננסה ביחד להמחיש את זה עם המקרה של טורניר הטניס משנה שעברה".

"כן, אני ממש זוכרת איך התאמצתי לעודד, לפרגן לו לנסוע לטורניר, אף על פי שהייתי אחרי עקירה כירורגית, והבת שלנו לא הרגישה טוב, הקיאה בלי הפסקה, ובדיוק באותו יום היתה שביתה בגני הילדים. ולמרות זאת עשיתי מאמצים גדולים בשביל שהוא יוכל לנסוע. אבל מה רע בזה שאני מתאמצת עבורו?", שאלה.

"אין פה רע וטוב, יש פה מהלך שצריך לנתח ולהבין אותו מצד האמת. איך את תופסת זוגיות טובה?", שאלתי.

"אני מאמינה שצריך אמון, כבוד, ומסירות נפש זה לזו. שנוותר אחד לשני ושלכל אחד יהיה אכפת השני".

"מעולה, זו נקודת האמונה ממנה יתגלה תענוג גדול בקשר ותהיה מוטיבציה ורצון גדולים לטפח ולשמור על הביחד הזה. וזה הכתר שלך. האם היציאה של יעקב לטורניר, כשהבית במצב מעורער כל כך, מותאמת לאמונה שהרגע הבאת בפני?", שאלתי אותה.

"אני מבינה מה את מנסה לומר לי", ענתה.

"ואיך הרגשת עם זה?", המשכתי.

"הרגשתי עם זה רע מאוד, ומצד שני ניסיתי לשכנע את עצמי שככה אישה טובה עושה, מתאמצת בשביל שלבעל שלה יהיה כיף. וזה בכל זאת משהו שחשוב לו…

"האמת, פנימית היו לי הרבה כעסים. חשבתי לעצמי, גם אם אני אומרת לו שילך וייסע, מה הוא נוסע? הוא לא רואה אותי? כולי מנופחת מהעקירה, כל הבית תוהו ובוהו, איך הוא מסוגל לעשות את זה?".

"זו המלכות! מעשה שבחרת לעשות במציאות. הוא היה מנותק לגמרי מהרגש האמיתי שלך, מההבנה השכלית שלך ומכל האמונה שלך איך זוגיות צריכה להראות. זאת אומרת שלא היה חיבור בין המלכות לבין הכתר. חיבור נכון ואמיתי חייב ליישר את כל כוחות הנפש לקו אחיד ומאוזן מתחת לכתר.

כתר = אני מאמינה שזוגיות צריכה להיות עם מסירות נפש אחד לשני.

קומה שכלית =  זה לא הגיוני שבמצב הנוכחי יעקב יצא לטורניר.

קומה רגשית = אני ארגיש טוב יותר אם יעקב יישאר איתי בקשיים ובהתמודדות שיש כרגע בבית.

קומה מעשית = אני לא משתפת פעולה עם הרצון הלא מותאם שלו ללכת לטורניר במצב שבו הבית נמצא, או בכל הצעה אחרת שנוגדת את הערכים שמקיימים את הבית הזה.

מלכות = יעקב נשאר איתך בבית ועוזר לך.

"שימי לב שבצורה הזו, של המבנה הזה – כל הקומות יושבות זו מתחת לזו בצורה הרמונית, ומתקיימת החוקיות של הבריאה".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן