3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: בדרך לחיים של אמת

1. חושבים שהעולם הזה נברא במקריות.

אם העולם נברא במקריות, אין ודאות בעולם!

ברגע שאתה מאמין שדרך הטבע לברוא עולם, אתה, בעצם, מעמיד את כל חייך במקום של ספק.

כמה קשה לחיות בעולם שבו הכול בסימן שאלה גדול.

איננו יודעים למה ועל מה כל דבר שקורה, איננו יכולים להאמין למשהו באמת.

אין סיכוי שנאמין לשום אדם, כשהמקריות שולטת בהתנהגותו.

אם הייתה מקריות בבריאת העולם, ודאי גם כל החיים הם מקריוּת ואין על מה להישען.

טעות: חושבים שהעולם נברא במקרה

2. חושבים שאין מטרה לחיים.

איזו מטרה יש לחיים שאין להם אחיזה?

איזו מטרה יכולה להיות לחיים כאלו?

אם איננו מאמינים בבורא, לשם מה אנו חיים?

אדם לא יכול לחיות ללא מטרה. הוא חי, אבל כאילו לא חי.

הוא פוסע, אבל כאילו נשאר במקום.

לאן הוא חותר להגיע?

בעולם שבו מאמינים בבורא, אנו חותרים למקום כלשהו, מנסים להגיע למשהו. בטוחים שאנו מתקדמים באיזו דרך.

אם איננו מתקדמים, איך נגיע?

ואילו בעולם שבנוי ללא מטרת על, אין לאן לחתור, אין לאן לנסות להגיע. אין וודאות שמתקדמים באיזו דרך ואם לא מתקדמים אז לאן נגיע?

טעות: חיים בלי מטרה.

3. סבורים שאין חוקיות בחיים.

עולם ללא חוקים לא יכול להתקיים.

אבל מתוקף מה נכנסים חוקים לחיים?

חוקים חייבים להיחקק על מצע מסוים.

כשישנו מצע של אמונה בה', אמונה המושתתת על התורה הקדושה, אנחנו נשענים על חוקי התורה ונוהגים לפיהם.

אם לא מאמינים בתורה, מדוע שנשמור את החוקים?

כשאין תורה ויש מדינה, המדינה מחוקקת חוקים.

האם חייבים אנו להישמע לחוקים הללו?

לא בטוח!

אם אני מצליח לסובב את החוק, כך שיתאים לי, או לא לספר לאף אחד ששגיתי, או לעבור בחטף את הכביש באדום, בלי שמישהו רואה – אז למה שלא אעשה זאת?

אילו חוקים משמעותיים גורמים לי לעשות משהו?

כל חוק כזה, הוא כוונת מחוקקו בלבד, ואף אחד לא יאמר לי שאני חייב, מבלי עוררין לקיימו.

גם יהודים שאינם מאמינים שומרים לפעמים על חוקי התורה, וזאת כיוון שיש אמונה בקרבם, אלא שאינם יודעים לקרוא לה בשמה.

רק כשמבינים שכל חוק שהוא חייב להיות מושתת על חוקי נצח, אנו יכולים לחיות בעולם בלי להרהר יותר מידי ב"למה אני חי כאן", ו"מדוע עלי לשמוע לחוק שהוצב לי על ידי המדינה?".

טעות: חושבים שאנחנו מעל החוק.