"ביקשו ממני לסייע בגמילה מהתמכרות קשה, לצערי היה זה מאוחר מדי"

שם: איתן אקשטיין

גיל: 65

מצב משפחתי: אבא לחמישה ילדים מקסימים וסבא ליותר משני מניינים.

מקצוע: עו"ס ומקים ומנכ"ל ארגון 'רטורנו' למניעה וטיפול בהתמכרויות.

ילד עם שאיפות: "נולדתי בבוסטון בארה"ב, כשהתגוררנו שם במשך התקופה שאבי, פרופ' שלמה אקשטיין ז"ל, עשה את הדוקטורט שלו בכלכלה. עליתי לארץ בגיל שנה ובמשך מספר שנים התגוררנו בתוך אוניברסיטת בר אילן, בה שימש אבי בתפקידים בכירים, ביניהם ראש המחלקה לכלכלה, דירקטור ונשיא האוניברסיטה. הבית בו גדלתי היה בית של תורה ועבודה, למדתי בבתי ספר ממ"ד וישיבה תיכונית, והייתי מעורב בפעילויות נוער ובתרומה לחברה".

אבא שהוא חבר: "למרות העיסוקים הרבים של אבי ז"ל באוניברסיטה וכן במגוון תפקידים חברתיים וציבוריים הוא היה איש של בית ומשפחה. תמיד היה לו זמן לעזור לי ולאחיותיי בשיעורי הבית והוא היה כרוי לשמוע כל בעיה שצצה בגילי ההתבגרות. אמא הייתה כל כולה עבורנו והבית שלנו היה בית פתוח לרווחה לאורחים מהארץ ומחו"ל".

דברים שלמדתי מאבא: "אבא ז"ל היה הדמות המשמעותית ביותר בחיי. עד היום אני נזכר בימים שבהם הוא היה כותב ספרים רבים בנושאי כלכלה, ובמקביל עושה לא מעט סיומים של הש"ס. ממש תורה ועבודה במיטבה".

בישיבה של מטה: "למדתי בתחילה בישיבה תיכונית, והאמת היא שפחות התחברתי ללימוד. היה לי קשה להתרכז בנוסחאות מתמטיות או לזכור אירועים היסטוריים. העדפתי שיעורי ספורט, ובעיקר הייתי עסוק בתנועת הנוער. בסיום הלימודים בישיבה התיכונית החלטתי ללמוד שנה אחת בישיבה קדושה. בחרתי בישיבת 'איתרי חדרה', בה הרב יהושע איכנשטיין שליט"א היה ראש הישיבה. הרב קירב אותי מאוד ובזכותו החלטתי להישאר בעולם החרדי בו אני נמצא עד היום. במהלך הלימודים בכולל התגייסתי לצה"ל והייתי רב צבאי בגדוד שריון. השתחררתי מהצבא בדרגת סרן".

הקמת רטורנו: "אחרי שהתחתנתי יצאתי לשליחות כרב קהילה במקסיקו, ומתוקף תפקידי זה שימשתי כאוזן קשבת לבני הקהילה בכל תחומי החיים. זה גם היה המקום בו נחשפתי לראשונה למחלת ההתמכרות, כאשר משפחה מוכרת מהקהילה פנתה לרב בבקשה לעזור לאביהם להיגמל מהתמכרות קשה. למרבה הצער האב נפטר במשרדו ממנת יתר של סם. במהלך הלוויה קיבלתי מהאלמנה הטרייה מכתב שבעלה המנוח הותיר במיוחד עבורי, זה היה חלק מצוואתו, בה ביקש להוריש חלק גדול מנכסיו כדי להקים מרכז גמילה למכורים. את 'רטורנו' הקמנו לראשונה במקסיקו בשנת 1990, ואז גם נולד השם 'רטורנו', שמשמעותו סיבוב פרסה ושינוי כיוון בספרדית. כששבתי לאחר מכן לישראל הקמתי את הסניף הישראלי הראשון בארץ לטיפול בהתמכרויות". 

סדר יום: "מדי יום בבוקר אני מגיע ל'רטורנו' ונמצא שם במשך כל היום. במשך היום, מעבר להיותי מנהל, אני גם נפגש אחד על אחד עם מטופלים, מעביר להם שיעורים ומנסה לפתח את הפעילויות שלנו לטובת מניעה ועזרה למכורים, בעיקר מהמגזר הדתי והחרדי. בכל ערב אני לומד דף יומי באופן קבוע, ובין לבין נהנה לבלות זמן איכות עם הנכדים שלי שבגילי 3-22. 

"שבתות הן היום המיוחד ביותר שלי בשבוע, כי אז אשתי מזמינה לסעודות את הילדים והנכדים, וכל סעודה הופכת לסדנה פילוסופית, עם דברי תורה ואקטואליה. שרה אשתי שעבדה כמחנכת במשך שנים רבות מנצחת על כל האירועים המשפחתיים ויודעת בטוב טעם להוביל כל מפגש משפחתי לאירוע מלכד ומגבש".

אחד על אחד

דמות רוחנית שאתה מחובר אליה?

"במשך כל השנים הייתי מחובר לרב יוסף רוט זצ"ל, ראש מוסדות 'בית דוד' בבני ברק, ומי שהכניס אותי לעתים קרובות להתייעץ עם הרב שך זצ"ל. מאז שנפטר הרב רוט אני מתייעץ עם גדולי ישראל בשאלות עקרוניות ועם פוסקים בשאלות הלכתיות".

ספר שאתה מחובר אליו במיוחד?

"אני מחובר מאוד לשני פרשנים שדרכם אני מנסה לתרגם את התנ"ך לשפת היום יום – הרש"ר הירש והמלבי"ם".

רגע מרגש שחווית לאחרונה?

"השתתפתי לא מזמן בהרצאה של איש חינוך חשוב ומפורסם, וכשהוא ירד מהבמה הוא ניגש אליי, חיבק אותי ולחש לי באוזן: 'שלי ושלהם שלך הוא, אני בוגר של רטורנו'".

על מה אתה מצטער בחייך?

"על כך שלא עולה בידי להשיג יותר תקציבים ממשלתיים עבור הטיפול ברטורנו. אנו עוסקים בהצלת חיים ממש, וברור לי שאילו היה לנו תקציב ממשלתי גדול יותר יכולנו להציל יותר צעירים ובוגרים. לפעמים אני תוהה אם עשיתי מספיק כדי לשכנע את מי שצריך כדי להגדיל את התקציב".

אילו לא היית מנכ"ל רטורנו, מה היית עושה בחייך?

"מלכתחילה רציתי בכלל להיות אברך כולל. בפועל, נראה לי שהייתי עוסק בחינוך ובחסד".

מסר לסיום?

"אני רוצה לפנות להורים: אם אתם מרגישים שמשהו לא מתנהל כשורה עם הילדים שלכם, אל תהססו לפנות לקבלת עזרה. זו לא בושה, אלא חובה. יש כיום הרבה מאוד אנשי מקצוע וארגונים שיכולים לתת מענה מקצועי לרוב הבעיות שמייצרים החיים המודרניים לנו ולמשפחות שלנו, וניתן לקבל מענה ממש לכל בעיה".