כשהחינוך במשבר - חייבים הנעה קדמית. איך עושים את זה?

יש כלל ידוע בנהיגה, שאם הכביש רטוב, והרכב מתחיל להחליק, אחת הדרכים להתמודד עם המצב המלחיץ, היא ללחוץ על הבלמים, ובמקביל לסובב את ההגה. אבל יש הבדל לאיזה כיוון לסובב את ההגה. אם מדובר ברכב בעל הנעה אחורית, צריך לסובב את ההגה לכיוון ההפוך מכיוון ההחלקה. כך באמת התגובה האינסטינקטיבית של רוב הנהגים. גם בלי ללמוד פיזיקה ולהבין את עומק העניין, אלו האינטואיציות. אבל אם מדובר ברכב עם הנעה קדמית, מתברר שאם פועלים באותו האופן, דווקא מעלים את הסיכוי לתאונה רצינית. כאשר כזה רכב מחליק ומאבד שליטה, התגובה הנכונה תהיה הפוכה, ומה שצריך זה דווקא להפנות את ההגה לכיוון שאליו מחליק הרכב.

מה זה קשור אלינו? כללי החינוך הרגיל הם כמו רכב עם הנעה אחורית, שבזמן התגלצ'ות צריך לפעול נגד כיוון ההחלקה (עם הרבה "שמאל דוחה"). אבל סט הכלים של חינוך במצבי משבר, דומה לרכב עם הנעה קדמית. כדי להשפיע, צריך ללכת נגד הכללים הרגילים והאינטואיטיביים. כאשר נלחמים נגדם, זה רק מגביר אותם, וההתנהגויות השליליות רק גוברות, מתוך יותר אנטי ויותר כאב. מה שכן צריך לעשות במצבים האלו, הוא דווקא לתת המון "ימין מקרבת", של אמפתיה. צריך להכיר בצרכים שלהם, במצוקות ובחששות שלהם. הם אמיתיים. זהו תנאי להשפעה. הם חייבים להרגיש שאנו רואים אותם, כי רק כך נוצרת אווירה מרפאת ומקדמת.

זה לא רק כלל בנהיגה. גם בפרשה שלנו מרומז היסוד הזה, שכאשר כלב בן יפונה רוצה לקבל את זכות הדיבור, הוא מתחיל באותו טון כמו חבריו המרגלים: "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם" (במדבר י"ג ל' וברש"י שם),אבל זו דרכו לקיים: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם", ובזכות כך שדבריו נשמעו, הוא הצליח להפוך ולנווט את השיח.

זה כלל גדול מאוד בחינוך. אם נתמודד בצורה שגויה, ננסה לחסום את שצף המים העוצמתיים של הילדים וננסה להילחם בהם, או נתייאש מהם – כנראה הדימוי העצמי שלהם יתרסק עוד ועוד, ויש חשש שהם יטבעו - ויטביעו איתם גם אותנו. כל ניסיון להילחם ולחסום את זרם המים – יגבה מחירים קשים בעתיד. אבל אם נצליח להבין את האתגר, ולנסות לנווט את העוצמות הללו למקומות החוזקה שלהם, לשמש כגדה של הנהר, שתפקידה להצליח לסייע לזרם המים לא להתפזר ולא להרוס, אלא ללכת בנתיב הנכון עבורם, אז נוכל לגרום להם למצוא את הערוצים הנכונים והמתאימים, שֶׁיְּתַעֲלוּ את העוצמות האלו למקומות גבוהים ויציבים, ואז העולם כולו ירוויח, ובגדול.

אולי לכן כתוב בפסוק בתהילים (י"ח כ"ז): "עִּם עִּקֵּשׁ תִּתְפַתָל", ולא כתוב: "עם עקש תתעקש", כמו יתר התכונות שמוזכרות בתחילת הפסוק, שכולם באותו פועל: "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד, עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם, עִם נָבָר תִּתְבָּרָר", ולפי משקל זה היה ראוי לכתוב "אם עקש תתעקש", ודווקא כאן שינה הכתוב ואמר: "עם עקש תִּתְפַתָל". וההסבר (שמעתי מהרב פליסקין),שאם נלך בצורה קשה עם העיקש, זה רק יגרום לו להתעקש עוד יותר. אלא צריך ללכת עמו במפותל, בעקיפין. לזרום איתו, כי רק כך נצליח להשפיע עליו בטווח הארוך.

יהי רצון שנצליח!