"מרי אזרחי!": התפוגגות המחאה מוציאה מהדעת את מארגניה ומעבירה אותם על החוק

בפתח אחד השבועות המשמעותיים ביותר לרפורמה המשפטית, בו עומדים להיבחר חברי הוועדה לבחירת שופטים שבסמכותה גם לקבוע מי ימונה לתפקיד המשפיע של נשיא בית המשפט העליון, התייצב ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק באולפן ערוץ 12 ובלי להסס קרא לציבור להצטרף למרי אזרחי. לדבריו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכוון להעביר את הרפורמה המשפטית ב"שיטת הסלמי", שמשמעותה העברת הרפורמה בשלבים קטנים, ולכן גם המחאה הולכת לעבור שלב ותהפוך למרי אזרחי שמשמעותו אי ציות אזרחי – אי תשלום מיסים, חסימות צירים, התנגשות מבוקרת, השבתות ועוד.

כדי להעמיד את דבריו של ברק על חומרתם הראויה, צריך לזכור כי בשנת 1997 הורשע חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין בעבירת המרדה בגין פעילותו בתנועת "זו ארצנו". זאת בעקבות קריאתו לציבור לחסום צמתים מרכזיים במדינה כמחאה על הסכמי אוסלו. על פייגלין נגזרו 18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל, והוא ריצה את עונשו בעבודות שירות.

במקרה אחר, המשפטן והיזם שי מלכה סיפר כי בשנת 2005, לקראת הגירוש מגוש קטיף שהלך והתרגש על ישראל, הוא ועוד כמה חברים פרסמו קריאות לאנשים לצאת לרחוב ולהפגין בצורה מנומסת ובשלב מסוים לחסום כביש, "כאשר בכל פרסום שלנו הדגשנו לא לפעול באלימות ובטח לא מול שוטרים. כן קראנו לחסימת כבישים, חסימות נושמות קראנו לזה, כדי שהיולדת והאמא תוכלנה לחזור הביתה". ולמרות זאת, יום אחד שוטרים עצרו את מלכה וחבריו, ונגזרה עליהם חצי שנת מאסר.

להזכירכם, אהוד ברק הוא אזרח שווה חובות כיתר האזרחים החיים במדינת חוק. קריאתו המפורשת למרי אזרחי הייתה צריכה להביא למעצרו והעמדתו לדין. אולם בפועל, רשויות החוק שותקות ולא עושות דבר.

בכל הנוגע לברק, לא צריך להתאמץ כדי לראות עד כמה הוא מאוהב במחאה. אחרי שנים בהן הפך ללא רלוונטי ושמו הוזכר בעיקר בהקשרים מפוקפקים, המחאה החזירה אותו לאור הזרקורים והוא זוכה לחיבוק ולליטוף התקשורת. בחודשים האחרונים ברק נשמע כאילו הוא עדיין רמטכ"ל שתחתיו עשרות אלפי פקודים הסרים למרותו, ונראה כי מבחינתו הלוואי והמחאה תימשך לנצח.

אולם בפועל נראה שימי התהילה הזמניים של ברק נמצאים מאחוריו. בזמן האחרון, מספר המשתתפים במחאות הולך ומצטמק, ואמש נרשם מספר המשתתפים הנמוך ביותר מאז תחילתן. במהלך החודשים שחלפו מאז הושהתה חקיקת הרפורמה, ונפתח המו"מ שנועד להביא לרפורמה בהסכמה רחבה, הציבור ערך חשיבה מחודשת וגיבש דעה מתונה יותר ביחס לאופן בו צריכה המחאה להיראות, אם בכלל. התנהגותם הפרועה והקיצונית של פעילי המחאה הרחיקה רבים מהם וממנהיגיהם. הסקרים האחרונים מלמדים באופן עקבי, כי הציבור מאס בהתנהלות של ראש בקיר ובהפגנות חסרות תכלית תחת ססמאות שמתחלפות מהפגנה להפגנה. על פי הסקרים, יאיר לפיד – שמוביל את הקו הלוחמני והבלתי מתפשר – סובל מזליגה מתמשכת של מצביעים. אלו עוברים בהמוניהם לבני גנץ, שמציג גישה פרגמטית השואפת – לפחות באופן הצהרתי – להגיע להסכמה על רפורמה משפטית.

תהליך התכווצותה של קבוצת מחוללי האנרכיה לגודלה הטבעי כמיעוט זניח יוצר תסכול רב בקרב חבריה, הרואים בעיניים כלות את חזרתם לתהום הנשייה. האמירות הקיצוניות והבלתי חוקיות הינם ניסיונות נואשים ליצור סערות תקשורתיות שיחזירו אותן למרכז הבמה, אולם יש לקוות שהציבור הרחב ידחה את הגורמים המתסיסים ויותיר אותם במקומם הראוי בשולי המחנה.