אל תפריעו לילדים שלכם לחלום. תנו להם יעד

בתפרח שבה גדלתי היה ילד שהציק לי מאוד. הוא היה מבוגר ממני בשלוש-ארבע שנים, ובכל פעם שהיה רואה אותי – היה צוחק עלי בקולי קולות, ולפני כולם. הרגשתי מבוזה כל כך ממנו, שלא הסכמתי ללכת לבית הספר. ההורים שלי לא ויתרו. הם היו לוקחים אותי לבית הספר עם סוס ועגלה, ומשאירים לי את המשימה לדדות עם הקביים בדרך חזרה לבדי. הייתי עושה את זה, לא הייתה לי ברירה, אבל אחר הצהריים לא הייתי יוצא מהבית.

כשהייתי בערך בן שלוש עשרה וחצי, בכיתה ח', הנער ההוא שוב פגע בי באופן מאוד קשה ומעליב בדרכי הביתה, בנוכחות ילדים ומבוגרים רבים. מיהרתי ככל יכולתי הביתה, נכנסתי לחדר ההורים והטלתי עצמי על מיטתה של אמא כשאני ממרר בבכי. כעבור מספר דקות אמא נכנסה לחדר ומצאה אותי שוכב על מיטתה ובוכה. היא התיישבה לידי על המיטה, הניחה יד רכה על גבי ואמרה: "אהרל'ה, דע לך, עוד יגיע יום שתרצה לחבק את הקשיים שלך, כי הקשיים שאדם עובר בחייו הם-הם שמגדלים אותו, הם מהווים את הסולם שעליהם הוא יכול לתפס ולגדול לגובה".

ארכו חודשים רבים עד שהצלחתי להבין את זה היטב והתחלתי לחשוב איך אני יכול להפוך את הקושי של העלבונות וההצקות שאני עובר לסולם. התלבטתי בשאלה זו זמן רב עד שנפל לי הרעיון. כיוון שאני יודע מה מרגיש ילד שלועגים לו, שבזים לו וצוחקים עליו בפומבי, יש לי היכולת והכוח להעביר את ההרגשה הזו לילדים אחרים. לכן, בעז"ה כשאהיה גדול אעבור ממושב למושב, אאסוף את הילדים ואספר להם על הילדות שלי, כמה סבלתי מהצקות של ילדים אחרים. אלמד אותם להיות זהירים במילים שלהם, וככה ילדים אחרים לא יעברו את מה שעברתי.

החלום הזה ליווה אותי בכל שנות הבחרות. מדי פעם, ברגעים של קושי, הייתי חוזר אליו ויודע איך תכף אהיה גדול ואפנה להגשים את החלום. בזכות הסבל שלי העולם יהיה טוב יותר. השנים עברו, גדלתי, בגרתי, ראיתי עולם, אבל השאיפה ללמד את הילדים כמה כאב יכולות לגרום מילים פזיזות, נשארה. ואז, לילה אחד בשכבי על מיטתי נפל לי בראש הרעיון לעבד את הספר שלי, "אתהלך", לספרי קומיקס. זו תהיה ההגשמה של החלום הישן שלי, לדבר אל הילדים בשפה שלהם, לעשות זאת ע"י סיפורים וציורים שמתחברים אל עומק הרגש שלהם, להסביר להם את התוצאות הקשות שעלולות לנבוע מהתנהגות פוגעת ומשפילה ועד כמה צריך להזהר בכך. באותו רגע ידעתי שמצאתי את החמור המודרני שלי, אחפש מפיצים טובים, אתרגם את הספרים לשפות נוספות ואפיץ אותם לילדים בכל העולם. ואכן בס"ד יצאתי לדרך, עיבדתי חלקים מתאימים מהספר ל"שפת הקומיקס".

ב"ה, מאות ילדים טורחים לשלוח לי מכתבים פקסים ואימיילים ומספרים לי שקראו את הספרים ועד כמה זה השפיע עליהם. זה באמת מרגש אותי ומרחיב את הלב ונותן כוחות להמשיך בכך, בעז"ה.

אל תפריעו לילדים שלכם לחלום! תעודדו אותם. ציירו להם את החלום בצבעים עזים, חדים, עם כל המראה מסביב, עם הריח, הצבע, המוזיקה, הנוף, האנשים והאוכל. הפכו להם את החלום לתמונה מציאותית. כך יהיה להם קל יותר לשאוף אליו. ככל שהיעד יהיה ברור יותר וחד וקוסם, הילד ימצא בתוכו כוחות לגלות נחישות ולהגיע אליו. מניסיון.