מה עושים כשהילד מתחצף לאמא במילים לא יפות?

הבן שלי בן 3+, ועדיין בכיתת בוגרים במעון, שם האוכלוסייה מעורבת. לעיתים בבית הוא אומר לי מילים לא יפות, של חוצפה וגסות, שהוא שומע מילדים במעון. כיצד עלי להתנהג כשאומר לי את המילים האלה בבית, ובנוכחות אנשים?

תשאלי את עצמך: כאשר הילד שלך, בן 3+, אומר לך מילה לא יפה – האם את רוצה בכך?

האם את מסכימה שהילד שלך ידבר אליך בצורה הזו?

את התשובה תעני לעצמך, ומכאן תמשיכי לקרא.

כאשר את, כאמא, יודעת וכנה עם עצמך מה את רוצה, ועומדת על כך - כי את האם, גם לילד זה יהיה ברור מאוד. אולי זה יהיה מורכב במקצת כאשר הסביבה שבו הוא נמצא רוב היום מדברת כך.

בכל מקרה, כיוון שמן הסתם את לא רוצה שהילד שלך ידבר אליך במילים כאלה, עליך לשים את הגבול ולעצור את זה.

לפעמים אני נפגשת במקרים שבהם אמא חוששת לשים גבול, כי היא חוששת מתגובות הילד, או לא רוצה שיהיה כעת מצב לא נעים בבית וכו', אז היא עוקפת את המקרה – או בהתעלמות, או בוויתור, או באיום כמו "זו הפעם האחרונה שאתה מדבר ככה", או בתירוצים שונים למה הוא עושה את זה... למשל: הוא עייף מדי, או: הוא נמצא בגן שהאוכלוסייה בו כזאת.

התירוצים בעצם עוצרים אותך, כאמא, מלהביא את הרצון שלך בצורה ברורה מול הילד, ואז – ממילא – הוא ממשיך.

עצתי – תשאלי את עצמך בכנות: מה את רוצה שיהיה? ופשוט הציבי את הגבול בצורה ברורה ונעימה.

(יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית, מנחת הורים מומחית למשמעת וסמכות בשיטת אימהות מודעת)

* * *

בתי בת ארבע. היא רבה הרבה עם אחותה בת ה-3, וגם מעצבנת ממש בכוונה את אחיה בן השנה בערך. היא כאילו מחפשת איך לעצבן ומה לעשות כדי שהם יתרגזו ויתעצבנו ויבכו. ניסיתי הכול. לתת לה מה שמבקשת מהם, לכעוס עליה, לתת לה מכה קטנה על היד, והעיקר ללמד אותה לבקש סליחה. מה שהכי מרגיז אותי, שאפילו סליחה היא לא רוצה לבקש, ובכל פעם יש לי ויכוחים אתה על זה. איך אפשר ללמד אותה שאם היא מצערת מישהו היא צריכה לבקש סליחה?

ראי כמה תשומת לב מקבלת הילדה כשהיא לא עושה מה שאת אומרת לה לעשות. כעס מצדך, מכה קטנה, והרבה הרבה דיבורים סביב הסליחה.

הילדה התרגלה לכך שזה סדר הדברים: קודם היא מפריעה ומעצבנת, אחר כך היא מחכה שתבואי, היא מנחשת בלבה אם עכשיו תצעקי או תתני מכה, והיא יודעת מה יבוא בנוסף, בקשות הסליחה.

הילדה כבר הסתגלה למעגל הזה. כשמסתגלים למשהו, קשה לסור ממנו. היא תמשיך בהתנהגותה עד שאת תשני את שלך.

הילדה מקנאה באחיה, זה נורמלי לחלוטין. היא מנסה למשוך אותך לתוך האש, ואת נמשכת. מעתה – אל תימשכי אחריה. ברגע שאת רואה שהיא מציקה לאחיה, קומי והפרידי בין הנפשות, בלי לדבר, בלי לרטון, בלי להתעצבן (כן, זה קשה).

לאחר זמן שבו הילדה לא תקבל יחס עודף ממך על התנהגותה המרגיזה, היא תחדל לעשות את מה שעושה.

סליחה לא מבקשים מתוך אילוץ, גם אם הייתה מסננת את המילה, האם זה מה שהיה עוזר לה או לך בהמשך?

ברגע שלא תתייחסי להתנהגותה, מובטח לך שלא תנהג כך, וכך גם בקשת הסליחה לא תצטרך להיאמר.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)