"לא האמנו: הערבי שגזל את התאורה מהקבר הקדוש, פונה עם קטיעת יד"

13 שנים חלפו מאז פטירתו של הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, ואי אפשר להתעלם מהסיפורים הרבים שממשיכים להיות מסופרים אודותיו. סיפורים של מנהיגות וסמל, של פוסק להמונים, ושל דמות טמירה שראשה בשמיים, אך רגליה היו אתנו, על האדמה, וליוותה בחייה יהודים כה רבים.

הרב חיים סוויסה שימש כמנהל לשכתו של הרב מרדכי אליהו במשך למעלה מ-25 שנה, וכיום הוא מנהל את 'דרכי אורה לרבנים', מוסדות שהוקמו על ידי הרב וממשיכים להעמיד תלמידים ההולכים בדרכיו. "הרב זכה לקבל תואר מיוחד מאוד – 'אביהם של ישראל', וזהו בעצם הדבר שכל כך אפיין אותו", מספר סוויסה, "כי הוא ראה בכל יהודי בן אהוב ויקר, ולא משנה מה הצבע שלו, על איזו עדה הוא משתייך, מהו מצבו הכלכלי ולאיזו מפלגה הצביע בקלפי.

"את החום הזה הוא הפנה כלפי הרבה מאוד אנשים, אשר חלקם זכו להיות אתו בקשר ישיר מאוד. כמי שליווה את הרב כל כך הרבה שנים אני יכול להעיד מקרוב על פוליטיקאים רבים שהיו מקורבים לרב ומשתפים אותו בכל ההתמודדויות האישיות שלהם. הם ידעו שהשיחות האלו יישארו ביניהם לבין הרב בלבד ולא ישמשו נגדם ביום מן הימים בשום צורה ואופן, כי הרב באופן עקרוני לא נקשר לפוליטיקה, על אף ניסיונותיהם של גופים שונים לחבר אותו לכך".

"העצמות הסתדרו מאליהן"

לרגל יום השנה ה-13 לפטירתו של הרב, מבקש הרב סוויסה לשתף בסיפור פלאי שתחילתו בשנות ה-60. "באותם ימים הרב הראשי לישראל היה הרב יצחק ניסים זצ"ל, מי ששימש בתפקיד לפני הרב עובדיה יוסף זצ"ל", הוא מספר, "הרב אליהו התייחס לרב ניסים תמיד כאל מורו ורבו, ולכן כשפנה אליו בשנות ה-60 וביקש ממנו להיות שותף להעלאת עצמותיו הקדושות של הרב החיד"א לארץ, הוא נעתר מיד לבקשתו. החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, היה שליח של ארץ ישראל, ובשל כך הגיע לאיטליה וגם נפטר ונקבר שם לפני כ-200 שנה. אלא שבצוואתו הוא ביקש שיעלו את עצמותיו כשיתאפשר הדבר. 

"באותם ימים עמדו לסלול בליבורנו, העיר שבה היה קבור החיד"א, כביש חדש, ומכיוון שעלה חשש שהדבר יפגע בקברו, היו דיבורים על כך שיש להעלותו בהקדם לארץ ישראל", מסביר סוויסה. "הרב ניסים בחר ברב אליהו להיות אחראי על המשימה מן הצד הישראלי, ומן הצד השני, באיטליה, התגורר יהודי בשם ד"ר נכון ששימש כנשיא הקהילה האיטלקית, והוא לקח את האחריות על הטיפול בעצמות הקדושות עד לעלייה לארץ. המשימה לא הייתה פשוטה כלל, גם מבחינת ההתנהלות מול הרשויות וגם מבחינה טכנית, אבל לבסוף היא הוכתרה בהצלחה, ולארץ הגיע ארון עם עצמותיו של החיד"א.

"באופן אישי שמעתי את הרב מעיד כמה פעמים מכלי ראשון על מה שהתרחש באותו זמן, כאשר הוא פנה אל הרב הקדוש ואמר לו: 'החיד"א הקדוש, איני ראוי לגעת בך, אני מבקש שתסדר את עצמותיך', והעצמות הסתדרו מאליהן. באותו זמן היו עם הרב אליהו כמה רבנים נוספים שהתעלפו, שכן היה זה פלא אמיתי. הרב אליהו לקח אחריות גם על המשך הטיפול בעצמות החיד"א, והוא היה היחיד שטיפל בהן, ודאג לקבורתן הסופית בהר המנוחות.

"הרב החיד"א נקבר בארץ ישראל, ובעקבות כך דאג הרב יצחק ניסים להקמת מבנה גדול על קברו, שבו יוכל עם ישראל להגיע להתפלל, ובאותה הזדמנות הוא גם רכש שתי חלקות קבורה, במטרה להיקבר שם בעצמו אחרי מותו. אלא שבינתיים התרחשה מלחמת ששת הימים והר הזיתים נכבש. בעקבות כך שינה הרב ניסים את דעתו והחליט שברצונו להיקבר על יד מקום המקדש, וכתוצאה מכך נותרו שני הקברים הסמוכים לחיד"א מיותרים".

כאן עובר סוויסה לדבר באופן אישי: "בכל פעם שהזדמנתי עם הרב מרדכי אליהו אל הר המנוחות הוא היה מספר לי את הסיפור הזה, וחוזר ומספר שוב ושוב. זה גרם לי להבין את מה שהרב אמנם לא אמר בפה מלא, אך בתחושתי הוא ביקש להיקבר בסמוך לחיד"א הקדוש, והרגשתי שהוא מעביר לי זאת כצוואה".

סוויסה מציין כי במשך השנתיים האחרונות לחייו של הרב מרדכי אליהו, התמודד הרב עם ייסורים גדולים וקשים, ואף אושפז בשל כך בבית החולים שערי צדק. "אחרי פטירתו פנינו למשפחת הרב ניסים וכן לחברה קדישא כדי לבקש את אישורם לקבור את הרב אליהו באותה חלקה, מחוץ לאוהל של החיד"א, ואכן קיבלנו את הסכמתם של כל הנוגעים בדבר, והרב אליהו נקבר באותה חלקת קבורה".

סוויסה מדגיש כי באותם ימים מבנה הציון  על קברו של החיד"א היה ישן ולא מתוחזק, ללא תאורה או מקום מסודר שניתן לשהות בו. "בעקבות כך התגבש אצלנו רעיון להרוס את המבנה הקיים ולהקים במקומו מבנה גדול ומפואר שיכבד את דמויותיהם של הרבנים הצדיקים שקבורים שם. כדי לקבל אישור לכך פניתי לרבנית אליהו שאכן נתנה את אישורה, וכך יצאנו לדרך, במטרה לבנות אוהל גדול ומכובד".

לדבריו של סוויסה, במשך כל הבנייה הוא ראה אותות שמימיים, כאשר בכל פעם שהתגלו בעיות, הן נפתרו באופן מפתיע ועל הצד הטוב ביותר.

אחת הדוגמאות לכך הייתה בחיפושים שנעשו אחרי אדריכל שיתכנן את המבנה. "כל האדריכלים שפניתי אליהם לא רצו את העבודה, הם אמרו לי שהם מעדיפים לעבוד על בניינים או מטבחים ולא על קברי מתים. אלא שאז הגיעה ישועת ה' כהרף עין ממקור בלתי צפוי. היה זה כשנודע לי באחד הימים על אדריכלית מקצועית שעושה עבודת אבן יפהפיות, בשם מיכל דלה פרגולה, וכשיצרתי קשר וסיפרתי לה מה אני מחפש, היא התחברה מאוד לפרויקט, ואפילו הדהימה אותי כשגילתה לי: 'סבא שלי הוא הרב יצחק ניסים, וסבא של בעלי הוא ממשפחת דלה פרגולה, משפחתו של ד"ר נכון. למעשה היא נכדה של שני הרבנים שהיו אחראים להבאתו של החיד"א לארץ".

"הערבי פונה עם קטיעת יד"

סיפור נוסף ומרטיט במיוחד התרחש שנה לאחר פטירתו של הרב, עוד לפני שהוקם מבנה הציון. "ידענו שיש אנשים רבים שרוצים לבוא להתפלל על קברו ביום ההילולה הראשון, והחלטנו להיערך לכך באמצעות הקמת גופי תאורה גדולים שיאירו את המקום", מסביר סוויסה. "בערך בשעה שתים עשרה בלילה הגיע ציוד החשמל שהזמנו, ומכיוון שהייתי צריך לחזור לביתי בביתר החלטתי להשאיר את הציוד היקר בשטח, מתוך תחושה שממילא נחזור שוב בבוקר, וחבל לטלטל את האבזור הרגיש הלוך ושוב.

"אלא שמיד בשעות הבוקר קיבלתי שיחת טלפון מאחד מהפועלים שלנו שהודיע לי: 'אין במקום שום ציוד, הכל נלקח'. כמובן שמיהרתי להר המנוחות, ובמצלמת הביטחון של החברה קדישא ראיתי שבשעה ארבע לפנות בוקר הגיע למקום בן מיעוטים עם טנדר, העמיס את כל מערכת התאורה והסתלק. ידעתי שאני יכול להגיש תלונה, אבל בעיקר כאב לי הלב על הציוד שנעלם, ועל כך שלא נספיק להיערך להילולה כפי שרצינו.

"בעוד שאני עומד במקום מתוסכל וכאוב, הגיע עובד של חברה קדישא ושאל אותי מה קרה, הצבעתי על המסך של המצלמות והראיתי לו את בן המיעוטים: 'ראה מה הרשע הזה עשה לי'. הוא התבונן והיה נראה שהוא לא מאמין, ואז הוא אמר לי: 'זהו פועל, אחד מקבלני המצבות, שפונה לפני כחצי שעה לבית החולים עם קטיעת יד'. זה היה מטלטל, ומאז כל הערבים באזור פוחדים פחד מוות להתקרב לקברו של הרב, משום שהם ראו איך שאותו אדם קיבל את עונשו באופן מידי, ממש בתוך שעה קלה. בנוסף, המשטרה הצליחה לשמחתנו לאתר את גופי התאורה והקמנו את המערכת כפי ששאפנו".

תהליך הקמת הציון נמשך כשנתיים וחצי, וכיום יש בהר המנוחות מבנה גדול ומרווח בו ניתן להתפלל בסמוך לקברם של החיד"א ורבי מרדכי אליהו זצ"ל. "המקום פתוח במשך 24 שעות ביממה", מציין סוויסה בסיפוק, "ואני רואה בכך סגירת מעגל מדהימה, כי במהלך השנים בהן ליוויתי את הרב נאלצתי באופן אישי לעכב אנשים מסוימים שרצו לשוחח אתו או לדחות אותם ולדרג את הפניות לפי רמת הדחיפות, כי הרב קיבל מאות פקסים ביום והיו עשרות אנשים שביקשו להיפגש אתו מידי יום. לא היה לי קל עם זה בכלל, וכעת אני שמח לראות שציונו של הרב פתוח במשך 24 שעות ביממה, לבד מאשר בשבתות ובחגים, עם מקומות ישיבה נוחים, תאורה ושתייה חמה".

ובאיזו תדירות אתה מבקר בציון?

"אני מגיע לפחות כמה פעמים בשבוע, והאמת היא שבכל פעם מחדש אני נחשף לסיפורים מרגשים במיוחד שאנשים מספרים לי על הרב. לעתים אלו סיפורים שהתרחשו בחייו, ויש כאלו שמספרים על ישועות שהם זכו לראות לאחר שהתפללו בקברו. כי ידוע שצדיקים ממשיכים לפעול עבורנו משמיים, ואין ספק שהרב אליהו שבמשך כל חייו דאג כל כך לעם ישראל, ממשיך לעשות זאת גם כשהוא למעלה".

סוויסה מציין כי מידי שנה מתקיים בציונו של הרב אליהו אירוע גדול בתאריך כ"ה בסיוון, יום פטירתו, בו משתתפים עשרות אלפי אנשים שמגיעים מכל רחבי הארץ, ואף מחוצה לה. "גם השנה אנו מתכננים אירוע משמעותי מאוד, עם כיבוד והכנסת אורחים, ועם סדרנים שידאגו שהכל יתפקד באופן מסודר ומכובד. בתקווה גדולה שעד אז תגיע הגאולה השלמה והרב יקום ויחיה אתנו".