90 שנה לפטירת מלך החזנים יוסל'ה רוזנבלט: הקול היהודי שנישא ברמה

בבוקר יום ראשון, כ"ד בסיוון תרצ"ג 1933, התעורר החזן יוסל'ה רוזנבלט בחדרו בירושלים, נרגש מהזכות לשהות בארץ הקודש. שום דבר באותו בוקר לא רמז על האופן שהיום הזה יסתיים עבורו ועבור המוני מעריציו ברחבי העולם. באותו היום יצא רוזנבלט, בלוויית צוות צילום, לבית לחם ולאזור ים המלח לצורך צילומים לסרט בכיכובו. ליד קבר רחל שר את הפסוק "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה", ולאחר מכן צולם כשהוא עומד בסירה בנהר הירדן, כשהוא שר את הפסוק "מה לך הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור".

לפני חזרתו לירושלים עצר רוזנבלט לרחיצה בים המלח, שם החל לחוש ברע והובהל לאכסנייתו בירושלים. רופא שהוזעק למקום בדק אותו והזריק לו תרופת הרגעה, אך כחלוף שעתיים נפטר גדול החזנים בכל הזמנים, ר' יוסל'ה רוזנבלט, והוא בן 51 בלבד.

יומיים קודם לכן, בשבת, ניגש החזן הנודע לפני העמוד בבית הכנסת החורבה שברובע היהודי. מכל רחבי ירושלים נהרו ההמונים לשמוע את הקול המפורסם. כל כך מיוחד היה המעמד שאפילו הרב אלישיב זצ"ל, שהיה אז אברך צעיר, סיפר פעם שהוא נדרש למאבק עז עם יצרו כדי להתגבר על הפיתוי להפסיק את לימודו כדי להאזין לקולו המיוחד של רוזנבלט...

אך מעבר לכשרונו המוזיקלי, היה רוזנבלט סמל לעמידה עיקשת על אורח חיים יהודי קפדני. שכן במהלך חייו הוא נדרש לנדוד ברחבי העולם, ובמסעותיו נקלע למצבים שונים בהם עמד בניסיונות לא קלים.

בשנת תרס"ו (1906) החל רוזנבלט לכהן כחזן ראשי בהמבורג שבגרמניה. לכבוד בואו נערכה מסיבה גדולה בהשתתפות נכבדי העיר, ואחת הגברות שהשתתפו באירוע הושיטה לו את ידה ללחיצה. אך יוסל'ה, למרות אי הנעימות, נותר שומר נאמן של  ההלכה ונמנע מלחיצת היד, והדבר עורר עליו רעש גדול.   

לר' יוסל'ה רוזנבלט הייתה משפחה גדולה לפרנס וגם אחותו האלמנה נסמכה עליו, כך שבמרבית חייו חי בדוחק כלכלי. אנשים בולטים בעולם הבידור ידעו על מצבו וניסו לנצל זאת כדי לשכנעו לחרוג מהמסגרת הערכית שהציב לעצמו.

בשנת 1927, האחים וורנר, גדולי מפיקי הסרטים, התכוננו להפקת אחד הסרטים המדברים הראשונים, והציעו לרוזנבלט סכום אגדי של 100 אלף דולר כדי שישתתף בצילומי הסרט כשחקן. אך רוזנבלט ויתר על הכסף הרב וסירב בטענה כי אין זה יאה לחזן להופיע כשחקן, ואין זה ראוי שתפילות כדוגמת "כל נדרי" –  אותן רצו האחים וורנר להסריט – יופיעו בסרט. הוא נאות להקליט לפסקול הסרט מספר יצירות שאינן מהתפילות, תמורת סכום צנוע בהרבה של עשרת אלפים דולר.

מעניין לציין כי לצורך ההקלטה המיוחדת נסע רוזנבלט להוליווד, על מנת שהסינכרוניזציה בין הקול לתמונה תהיה מושלמת, ובעת שהותו שם פגש את שחקן הקולנוע הנודע צ'ארלי צ'פלין בביתו שבבוורלי הילס. בפגישה זו סיפר צ'פלין לרוזנבלט, כי כל אימת שרוחו נעכרת הוא מאזין לתקליטיו והם משפרים את מצב רוחו...

באחד ממסעותיו הופיע רוזנבלט בעיר שיקגו. באולם ישב המנהל המוזיקלי של האופרה של שיקגו. לאחר הקונצרט ניגש המנהל לרוזנבלט, והציע לו תפקיד באופרה תמורת אלף דולר לכל הופעה. הוא הבטיח לו שלא יאולץ לגלח את זקנו או להופיע באיזושהי צורה בלתי מכובדת המנוגדת להלכה היהודית. כמו כן, הוא התחייב כי רוזנבלט יתארח רק בבתי מלון כשרים ולא יופיע בשבתות ובחגים. מנהל האופרה היה מוכן לחתום מיידית על חוזה ל-17 הופעות, בהכנסה כוללת של 17 אלף דולר. הייתה זו הצעה קוסמת ומפתה עד מאוד, בהתחשב בכך שבקהילתו השתכר רוזנבלט עשרת אלפים דולר לשנה, נוסף על התהילה והכבוד שבשירה באופרה והחשיפה בפני קהלים חדשים. אך רוזנבלט סירב בטענה כי אין זה יאה לחזן, שתפקידו לשמש כשליח הציבור בתפילות לפני בורא עולם, להופיע באופרה.

הסירוב של רוזנבלט יצר קידוש השם גדול, זאת כאשר באותה תקופה יהודים רבים נכנעו לניסיונות הכסף וויתרו על ערכיהם. מולם התייצב יוסל'ה כדוגמה ליהודי איתן שדבק בדתו ונכון לוותר על עולם חולף למען ערכים נצחיים.

ביום שני, כ"ה סיון תרצ"ג, התקיימה הלווייתו של ר' יוסל'ה רוזנבלט בירושלים. הרבנות הראשית הכריזה על שביתה ממלאכה בזמן ההלוויה, וכחמשת אלפים איש פסעו אחר מיטתו בדרכה לבית הקברות בהר הזיתים. הרב קוק – שעמו הייתה לרוזנבלט ידידות מיוחדת ובשבתות סעד על שולחנו והנעים לרב מזמירותיו – ספד לו וקרא עליו את הפסוק מאיוב "ויהי לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים".

יהי זכרו ברוך.