מה מבטיח הרמב"ם למי שבוחר לעסוק בתורה כל חייו?

בסופן של הפרשיות הדרמטיות המופיעות בפרשת השבוע – וגם בעקבותיהן, הוגדרו סופית חובותיהם וזכויותיהם של בני שבט לוי המשרתים בקודש.

וכך נאמר שם בין היתר כהוראה לשבט לוי. בצד הטבות מסויימות להן הוא זוכה נשללת ממנו הזכות לחלק בארץ ישראל והוא אף אינו מקבל חלק בביזת המלחמות ושללן וכך אומר הפסוק 'בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם' וכפי שנפסק ברמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה י': כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, 'חלק' - בביזה ו'נחלה' – בארץ, וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם - בביזה.

מה הסיבה לכך? כותב הרמב"ם שם להלן בהלכה י"ב ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.

שבט לוי נבדלים מהחיים הארציים הם מופרשים לחיי רוח, גם שלל המלחמה שהוא בעצם פרי הכח הפיזי – מסוכן עבורם, הם מקבלים מתנות כהונה ולויה משולחנו של גבוה, משולחן המלך, וזאת כדי לחדד את הניתוק שלהם מהעולם המעשי החומרי.

זו הסיבה שאין להם 'נחלה בארץ' יש להם ערים לשבת אבל אין להם בעלות אישית ולא אחוזה משפחתית. מאידך הם ניזונים ומתפרנסים בעיקר ממעשר ראשון הניתן ללויים שהם עשרה אחוז מהיבול החקלאי, כשלכהנים ישנן מתנות כהונה אחרות המיועדות לפרנסתם. הוה אומר הם פורשים במידה רבה מחיי העולם הזה אבל מאידך מקדישים את חייהם לרוחניות וניזונים מהציבור. מוכר?

שבט לוי הוא כאחד חלקי שתים עשרה מהאוכלוסיה - ובתקופות מאוחרות יותר כשגלו עשרת השבטים - הם היוו כרבע מעם ישראל. עם זאת הקיום הרוחני של עם ישראל נזקק לכך ויש כאן תרומה הדדית.

אדמת הכהנים במצרים

את הרעיון של פרנסת אנשי הרוח – הכהנים בעם על חשבון הקופה הציבורית הבינו כבר במצרים בזמן יוסף, וכאשר כל אנשי מצרים נאלצו למכור את שדותיהם ואת עצמם תמורת אוכל בסוף שנות הרעב, הבדיל יוסף את הכהנים וכך נאמר בפרשת ויגש (בראשית פרק מז) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה. וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם. (ואכן נאמר במדרש שם 'בשעה שאמר הב"ה ושדה מגרש עריהם לא ימכר (ויקרא כ"ה ל"ד) אמרו ישראל אם שלנו נמכר, של לוים מפני מה אינו נמכר, א"ל הקב"ה אם אתם תמהים על זאת הסתכלו בפרעה שלא הניח לכהניו למכור אדמתם שנאמר רק אדמת וגו', לפי שמשמשין בבית עבודה זרה שלו, והלוים משמשין בביתי - דין הוא שלא ימכרו אדמתם).

כל אחד לוי

יתירה מזאת מגלה לנו הרמב"ם בהלכה י"ג, שעל אף העובדה שכתר כהונה ולויה שמור לאהרן ובניו ולא ניתן לאדם אחר להיות כהן ולוי משמשי הקודש, עם זאת לגבי ההיבדלות מעולם החומר ו"ההשתמטות" כביכול מעבודה – יכול כל אחד להחשב 'לוי' ואלו הם התנאים לגיוס מרצון להיות 'חלק השם ונחלתו':'ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים'.

האדם שבוחר לחיות חיים רוחניים לעבוד את ה' ולשרתו – רשאי לעשות זאת, לא זו בלבד ה' יספק לו את צרכיו וזו הבטחה. אמנם הוא צריך להיכלל בהגדרה 'פרק מעליו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם' – להיות חף מאינטרסים ו'חשבונות' ולא לשוב 'מה יהיה' ו'איך אסתדר' אלא להשליך יהבו על ה', הוא יזכה להיות מאנשי המלך הניזונים משולחנו ככהנים וכלויים.

ושוב הגיוס על הפרק...

סוגיית גיוס בני הישיבות העומדת שוב לפתחה של החקיקה - מצדיקה את הזכרת העקרונות דלעיל.

בעבר, דובר על הוספת חיילים והגדלת כח האדם. היום הצבא מודע לעודף מתגייסים המכבידים על המערכת.

בהמשך דובר על כך שהמתגייסים מסכנים את חייהם לעומת בחורי הישיבה שגם לשיטתם מגינים על העם ללא סיכון החיים. היום כשהמוכשרים יותר משרתים ביחידות מיחשוב ותקשוב, הטענה זו לא רלבנטית, כי גם הם לא מסתכנים.

עוברים לדבר על שויון בנטל הכלכלי, כשמאידך מצרים את רגלי החרדים והחרדיות ומצמקים את אפשרויות ההשתכרות שלהם.

 מה שנענה לא ישנה, אז נשיב רק לעצמנו את רוח דברי הרמב"ם ונזכור שזה אכן דורש מאיתנו התמסרות בלתי מוגבלת, ו'חיים ללא חשבונות'.