3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: בדרך להענשה

1. עונש מביא את האדם לרצות להחזיר לאחר כגמולו

בית שמושתת על עונשים, הוא בית שבו לא ניתנת הרבה אפשרות למחשבה אישית של האדם.

החיים בו הם כמו חיי חמור, שהרוכב עליו מפליא בו את מכותיו, כשהוא לא הולך בדרך בה הוא מוליך אותו.

אבל כיוון שאדם אינו חמור, ואינו חסר שכל והיגיון, הוא לא מקבל ושותק. הוא לא מגיש את הלחי השנייה.

אפשר לראות שילדים רבים שגדלו במשפחה שפתרה בעיות באמצעות עונשים באופן קבוע, ברגע שהם יכולים – הם מפנים גבם למשפחה ואינם מעוניינים עוד בחיבור אתה.

ביום יום ילדים כאלו חושבים כל העת: "איך אני מחזיר?".

"איך אני גורם לו להרגיש מה שגרם לי?".

ואם הם מצליחים לעשות מה שזממו, אין מאושרים מהם.

מאושרים לרגע, כמובן, כי זה סוג של אושר שאינו מביא ברכה לבעליו.

הטעות: מרבים להעניש מבלי לתת מקום למחשבה אישית.

2. עונש עלול להביא אדם לרצון להיות פרפקציוניסט.

אנשים שגדלו בבית של עונשים, הופכים לא פעם, כשהם גדלים ומתבגרים, לכאלו שמלקים את עצמם. הם סבורים שהם חייבים להיות הכי טובים בעולם, הכי מוצלחים מכולם.

אין להם ספק כלל שאסור להם לטעות, שאסור להם לא להצליח.

בעבר על כל טעות קיבלו סטירה, כיום על כל טעות הם מייסרים את עצמם.

 כשחיים במחשבה כזו, שאסור לטעות ועל כל טעות צריך לשלם, החיים הם קשים מנשוא.

כל הזמן אתה רק בטוח שאם לא תצליח - התקרה תיפול על ראשך.

כל יום אתה מתפלא איך היא עדיין לא נפלה.

אתה מלא ביקורת כלפי עצמך ולא יודע למחול לעצמך.

אלו חיים קשים, והעונשים מיותרים.

טעות: מגדלים ילדים פרפקציוניסטיים.

3. העונש מביא את האדם לסיגוף מיותר.

אנשים שונים אלו מאלו.

יש כאלו שהם ממושמעים. אלו ירצו לרצות את המעניש ולנהוג כפי שהורה להם.

הם ילמדו להיות משותקים, מרכיני ראש, לא חושבים, הולכים בתלם בקביעות, לא יוצרים ולא מקוריים.

העונש בעצם ישתק אותם, כך שהם לא יוכלו להביא את ה"אני" המיוחד שלהם.

בצורה כזו ייסגרו עלי הכותרת שלהם עד שיבלו.

אפשר לפתור בעיות גם ללא עונשים.

גם בכתה, גם בבית ובמשפחה וגם באופן אישי.

טעות: מגדלים ילדים שמשתיקים את עצמם.