פרשת חוקת
חרדים מחרדים: זו הדרך בה נוכל להאהיב את התורה על הציבור החילוני
רוב החילוניים של הדור הזה מכירים חרדים רק מהתקשורת, ובדרך כלל בהיבט שהיא מעוניינת להציג ולהדגיש. מפגש ישיר ונעים עם אדם חרדי או דתי – משנה להם את התפיסה. אז קידוש ה' זה בידיים שלנו
- הרב מנחם יעקבזון
- פורסם ג' תמוז התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
"וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".
חטאם של משה ואהרן במי מריבה, אותו חטא עליו נאמר "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מעורר תהיה ודיון רחב בין פרשני התורה רבותינו הראשונים, מה הוא בדיוק החטא ומה חומרתו. הנאמר בפסוקים עדיין אינו מסביר את חומר החטא ואת העונש הבלתי נסלח אשר לא היה ננקט בהזדמנויות אחרות בהן נראה כי המעשה או הדיבור היו חמורים יותר.
[אגב, הרבה פרשיות פרובלמטיות וסתומות נידונות על ידי הפרשנים הקדמונים, ולא תמיד הם מגיעים לעמק השווה, אולם יש לזכור ולדעת באופן ברור – כי אין מקום לספקולציות, לא כל אחד מוסמך להציע פירושים שאינם נשענים על מקורות חז"ל ופרשנות הראשונים. במיוחד ובהדגשה כפולה הדברים אמורים כלפי הסברת מניעיהם של אישי התנ"ך וחדירה כביכול להלך רוחם ונפשם, גישה זו פסולה לחלוטין אך גם בלתי הגיונית. המרחק בין אישיותם הזוהרת והנעלית, לבין השיקולים הקטנוניים שלנו היא מרחק אלפי שנות אור, וההסתכלות בפרספקטיבה שלנו היא התבוננות במשקפת שהעדשה שלה מכוסה...]
דוגמה אישית
נתמקד בפירושו של הרמב"ם המובא גם על ידי הרמב"ן בפירוש התורה, לדעת הרמב"ם, החטא הוא הפנייה לבני ישראל בלשון פוגעת - 'שמעו נא המורים', ביטוי שנחשב לבלתי מוצדק בשעת מצוקתם, גם אם היא הביאה לתלונה בסגנון בוטה מדי.
זאת ועוד, העם הרואה במשה דמות מופת ודוגמה אישית, נוכח כאן בהתייחסות הבאה מתוך כעס, ולפיכך כלשון הרמב"ם 'דקדק עליו השם יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס, וכיוצא בזה בדין האיש ההוא (= תופעה כזו באדם בדרגתו) חילול השם הוא! 'מפני שמתנועותיו ומדבריו כולם למדים...'
הרמב"ם מבאר כי האדם הנעלה המשמש לציבור כדמות לחיקוי, אחראי גם על כך שטעות שלו שהיתה נסלחת בינו לבין עצמו, הופכת להיות רבת משמעות ובלתי נסלחת בעקבות המסר השלילי שהיא מעבירה, וזהו הנקרא חילול השם!
מקורה של גישה זו בדברי התלמוד במסכת יומא דף פ"ו – שם אומר רבי יוחנן שמעשה הנעשה על ידו ומתפרש על ידי הרואים באופן לא נכון וגורם להם עקב זאת קרירות בקיום מצוה או הידור מצוה - זהו כבר חילול ה' שאין לו כפרה...!
הרמב"ם מעתיק את הרעיון לסוגיית מי מריבה ומסביר את חומרת העונש בכך שהיה כאן חילול ה' בהיות כעסו של משה משמש כדוגמה שלילית. ('שמונה פרקים להרמב"ם' – הקדמת מסכת אבות פרק ד' – המעוניין, יראה עוד שם את המשך הביאור במאמר 'אשר מריתם את פי').
חילול וקידוש
מדוע חמור כל כך עונשו של חילול ה'? הסיבה לכך כפי שמבאר מהר"ל (נתיב התשובה) כיון שתכלית כל חיי האדם וגם תכלית כל הבריאה היא להרבות כבוד שמים, זוהי זכותו של כל נברא וגם חובתו ככתוב (ישעיהו פרק מג) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו'. פגיעה בנקודת המרכז של תכלית החיים מנתקת את האדם ממקור החיים.
הדברים הללו משליכים על חיי כל יהודי, וככל שמעמדו הציבורי עולה כך מוטלת עליו חובת הזהירות והקפדה על העברת רושם חיובי ודוגמה אישית ראויה.
לכאורה, לאור האמור אדם תורני נמצא בעמדת סיכון, איש שומר תורה ומצוות המייצג את הדת והדתיים הנמצא באקראי או בקביעות בחברה חילונית הולך על חבל המתוח על פני תהום הסכנה של חילול ה', בעוד היהודי הסתמי חוסך מעצמו סכנה זו.
אולם יש לזכור כי בה במידה שאדם עשוי לגרום חילול ה' הוא יכול וביתר שאת לגרום קידוש ה' ששכרו בלתי מוגבל (והוא גם מכפר על חילול ה'),הדוגמה האישית שהוא מקרין מחזקת אנשים באורח חיים חיובי ומביאה אותם להוקיר את התורה ושומריה. כך נאמר במסכת יומא דף פ"ו עמוד א' בהמשך לנזכר לעיל. 'ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'.
חרדים מחרדים
רוב החילוניים של הדור הזה מכירים חרדים רק מהתקשורת, ובדרך כלל בהיבט שהיא מעוניינת להציג ולהדגיש. מפגש ישיר ונעים עם אדם חרדי או דתי – משנה להם את התפיסה, נכון, בהתחלה הגישה היא - 'טוב, הוא משהו מיוחד וחריג' אבל עוד מפגש ועוד מפגש משנה את כל היחס ומכאן גם את היחס אל הדת ואל המסורת.
הארת פנים ויחס נעים, ובמיוחד דוגמה חיובית של התנהגות אנושית ומוסרית, נעימה ואוהבת יכולה לחולל שינויים מרחיקי לכת. אז קידוש ה' זה בידים שלנו... בואו נצא לדרך!