פרשת חקת: איך הפך דווקא הנחש להיות סמל של רפואה?!

אין לנו מושג בכוחו והשפעתו של מעשה אחד "קטן".

אדם יכול לעשות מעשה טוב, שיתכן שהוא עצמו כבר שכח ממנו לגמרי, אולם ההשפעה שלו לטובה היא מעבר לכל דמיון.

פרשתנו מתארת את פטירתם של מרים הנביאה ואהרן הכהן. גם משה רבנו מבין שמועד פטירתו קרב, שהרי בעקבות חטא מי מריבה הוא התבשר שהוא לא יזכה להיכנס לארץ ישראל, וכמסופר בפרשתנו.

ישנו קשר מהותי בין פטירת מרים הנביאה לחטא מי מריבה, שהרי ההכאה של משה בסלע נגרמה כתוצאה מכך שהבאר פסקה מלתת את מימיה. ולמה הבאר פסקה מלתת את מימיה? בעקבות פטירת מרים. הבאר שליוותה את עם ישראל במסעו במדבר הייתה בזכות מרים הנביאה, וכשהיא נפטרה, גם הבאר חדלה מלעבוד, לפחות זמן קצר. נעמיק קצת בעניין.

בפרשה נכתב: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה..." (במדבר כ', א'-ב'). סמיכות הפסוקים מלמדת אותנו שפטירת מרים היא הסיבה לכך שהבאר חדלה מלתת מים.

כך כותב התלמוד: "שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלוש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן: באר וענן ומן. באר – בזכות מרים. עמוד ענן – בזכות אהרן. מן – בזכות משה. מתה מרים – נסתלק הבאר שנאמר: "וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם - וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ (ואחר כך כתוב) "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה", וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶן" (תענית ט ע"א).

"ולפי שבזכותה של מִרים נִתנה הבאר, כאשר מתה נִגנזה הבאר ולא היה מים לעדה, ויתאספו על משה ועל אהרן" (תרגום יונתן בן עוזיאל). רש"י כותב בשם מדרש תנחומא: "ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים".

מדוע הבאר הייתה בזכות מרים? הזכרנו בעבר את ביאורו של ה"שפתי חכמים", שבשכר זה שמרים התייצבה על שפת היאור כשהשליכו לתוכו את משה, והיא שמרה על משה ועקבה אחריו בדאגה, במידה כנגד מידה השם גמל לה במים (שפתי חכמים במדבר כ', פ').

ישנו הסבר נוסף.

המדרש כותב: "ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל ארבעים שנה במדבר? רבי יוחנן אמר: מן הבאר. זהו שכתוב: מעין גנים באר מים חיים" (שיר השירים רבה ד', כ"ט).

לדברי המדרש, בנות ישראל השתמשו במי הבאר גם כדי ליפות ולקשט את עצמן כדי שיוכלו לשמח את בעליהן, וכך הן גרמו לילודה. מה שמדהים, שגם זה קשור למרים. מדוע?

מרים, עוד כשהייתה ילדה קטנה, לקחה על עצמה את המשימה להרבות ילודה בעם היהודי. ידועים דברי התלמוד במסכת סוטה (יב ע"א), כיצד בעודה קטנה, אחרי שהוריה התגרשו בעקבות גזירת פרעה על הריגת הזכרים, היא עודדה את אבא שלה לחזור לאימא שלה ולהביא עוד ילדים לעולם, למרות גזירת פרעה, וכך נולד משה. בעקבות הוריה, עמדו כל ישראל וחזרו לנשותיהם. בנוסף, מרים ואימה הן "שפרה ופועה" שמסרו את נפשן כדי להמשיך את ילודת ישראל (רש"י שמות א', ט"ו).

כיוון שכך, זכתה מרים שלבאר היה "ערך מוסף" שסייע לילודת העם היהודי, על ידי כך שנשות ישראל רחצו עצמן במימיו וקישטו עצמן לפני שהיו הולכות לבעליהן, וכך עם ישראל התרבה (יתכן גם שנשות ישראל טיהרו את עצמן וטבלו במי הבאר. עיין רש"י שבת לה ע"א ד"ה טהור, רש"י שיר השירים ד', ט"ו).

המסר שעולה מכאן הוא חשוב מאוד. אדם עושה מעשה טוב אחד, והוא אינו מתאר לעצמו אלו דברים גדולים יצמחו על גביו. מרים עשתה מעשה אחד לשם שמים בכך שעוררה את אביה לחזור לאמה, ובנוסף היא המתינה שעה אחת על שפת היאור, ואחרי עשרות שנים ניתנו בזכותה מי הבאר, שהקלו רבות על בני ישראל ובאמצעותם התרבה העם היהודי במדבר.

אין מעשה קטן. לכל מעשה יכולה להיות "ריבית דריבית".

נמשיך לאהרן.

בני ישראל זכו לענני הכבוד בזכות אהרן הכהן, ועם פטירתו נסתלקו ענני הכבוד ומיד עמלק פתח במלחמה נגדם (עיין רש"י במדבר כ"א, א'). בני ישראל התחילו להתלונן על הכל, על האוכל, על המים ועל טלטולי הדרך - "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (כ"א, ה').

התגובה האלוקית הייתה: "וַיְשַׁלַּח השם בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (ו').

בני ישראל חזרו בתשובה ומשה התפלל להשם שיסיר את הנחשים השרפים: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בהשם וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל השם וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם" (ז'). ואז אלוקים אומר למשה: "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (ח'-ט').

מאז, הנחש הוא סמל לרפואה ברוב מדינות העולם.

ברור לכולנו שלא ההבטה בנחש היא זו שריפאה: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים" (משנה ראש השנה ג', ח').

עלינו להבין, מדוע דווקא הנחש נבחר להיות מורם על נס? הרי הנחש הקדמוני הוא זה שהחטיא את אדם וחווה וגרם למוות בעולם, מדוע דווקא הנחש הפך להיות סמל הרפואה ודווקא הוא זה שגורם לבני ישראל להביט למעלה?

ה"אור החיים" הקדוש כותב באחד מהסבריו, שהקדוש ברוך הוא מצווה לשים דווקא נחש בגובה העיניים, כדי לגרום להם להבין איפה הם חטאו – בדיבורים, בתלונות ובלשון הרע גם נגד הקדוש ברוך הוא עצמו. הנחש החריב את העולם עם דיבורים נגד הקדוש ברוך הוא. גם הנחש "בסך הכול" דיבר.

ישנה תשובה נוספת.

הנחש הקדמוני הוא אמנם סמל ליצר הרע ובעצם לכל האתגרים שנגזרו על האנושות בעקבות חטא אדם הראשון, אבל הקדוש ברוך הוא הופך לנו את המבט ואומר – תרימו את הנחש ותביטו דרכו למעלה. הנחש הגיע מלמעלה! הנחש הוא שליח של אלוקים! תביטו על הנחש כפי שהוא נראה מלמעלה ולא כפי שהוא נראה מלמטה. כל הקשיים, כל האתגרים, כל הניסיונות, מטרתם היא אחת – לגרום לנו להיות טובים יותר. "והנה טוב מאד - זה יצר רע... והנה טוב מאד - זו מדת יסורין" (בראשית רבה ט', ז'). "אין דבר רע יורד מלמעלה" (בראשית רבה נ"א). תפקידו של כל אתגר, של כל "נחש", הוא לרומם אותנו.

כיום, הדרך המדעית לרפא הכשת נחש היא הנחש עצמו. מפיקים מהארס את הנסיוב שהוכן מארס נחש דומה, והוא מעניק לגוף את היכולת להיאבק בארס. זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא למשה: תרים את הנחש למעלה ותראה שהנחש הוא לא רק עונש, אלא הוא גם רפואה. הוא ההזדמנות והקריאה לפעולה לעשות דברים אחרת, באופן טוב יותר.

כל "נחש" הוא שליח של השם, מה שצריך זה להביט למעלה ולשעבד את הלב לאבינו שבשמים.