עולם הקירוב והתשובה: חייבים לצאת מהקופסה ולחשב מסלול מחדש

מדהים כמה שהעולם מתקדם – או הולך ברוורס, תלוי איך רואים את זה. תהליכים שארכו בעבר במשך עשרות שנים, מתרחשים כיום בקצב שיא של שנה-שנתיים. מדי יומיים יש בשורה חדשה על טכנולוגיה חדשה שתשנה את העולם, תשנה את הרגלי הצריכה שלנו, תמצא תרופה לסרטן ותכין לנו נס-קפה טעים יותר. בשלב הנוכחי כולם עסוקים בהתפעלות (או בחשש מצמית) מהבינה המלאכותית, ה-AI, שמצד אחד תגרום לתועלת רבה, אבל מצד שני – אולי גם לקטסטרופות או לפיטורים המוניים. עד לבשורה הטכנולוגית הבאה.

מהפריזמה שלי, קשה שלא לבחון את הדברים כפי שהם נוגעים לעולם התשובה. בעשורים האחרונים אירעו שינויים עצומים בתחום. מהפכת התקשורת והאינטרנט שינתה את האופן שבו אנשים לומדים ומתחזקים. אם בשנות השמונים אנשים הלכו לסמינרים וקראו ספרים די כבדים – אז בשנות התשעים החלו כנסים גדולים והופצו קלטות וידיאו וטייפ. אם בעשור הראשון של שנות האלפיים הוקם ערוץ הידברות והמדיה הופצה בדיסקים וקצת באינטרנט, שהיה יחסית בחיתוליו, אז בשנים 2010-2020 מהפכת האינטרנט התקדמה משמעותית, עולם הספרים היהודי השתדרג והפך נגיש הרבה יותר, והסמארטפונים שינו כמובן את כללי המשחק. היהדות הפכה הרבה יותר זמינה באמצעות אתרים, עלונים, ספרי קירוב, שפע של הרצאות מצולמות, חוגי בית, אפליקציות ועוד. ברוב המקרים הידברות, אני שמח לציין, עמדה בראש החץ של מהפכת הקירוב הזו.

אבל בתקופה האחרונה אני לא מפסיק לתהות, מה הכיוון של המהפכה הזו, לאור השינויים התזזיתיים באופן צריכת התוכן שלנו, ברמות הקשב והריכוז הנמוכות, בשפע התכנים הרדודים שמציפים את המסכים. ובמילים אחרות, היכן עולם הקירוב והתשובה יהיה בשנת 2030?

אני עצמי התחזקתי בזמנו מאתר הידברות. הייתי יושב מרותק מול הרצאותיהם בנות ה-40-60 דקות של הרב זמיר כהן והרב יצחק פנגר, צופה בהן באתר הידברות בגרסתו הראשונית, ומעביר קבצי אודיו לנגן ה-mp3 כדי לשמוע בנסיעות העבודה לתל אביב. היום, לא נעים לומר, אני בקושי יכול לשרוד סרטון של 3 דקות. רמת הקשב של כולנו ירדה פלאים, הסבלנות לתכנים ארוכים ועמוקים הולכת ומתפוגגת, ובאופן כללי דור הביק-בוק (אי אפשר לכתוב כאן את השם המלא של אותה אפליקציה גרועה, אז המבין יבין...) בקושי שורד חצי דקה. אם זה לא מספיק, אז גם הסבלנות לקריאה ירדה. הציבור החרדי והדתי אמנם אוחז בשיעורי קריאה גבוהים, ואצלנו הפרינט לא מת – אבל בציבור הכללי, זה שבעבר הוצף בתוכן כתוב, יש ירידה ניכרת בשיעורי קריאת הספרים. גם סגנון התשובה השתנה – אם בעבר אנשים היו לוקחים את "כל החבילה", לאט לאט זה השתנה, ורמת המחויבות לעולם התורה והמצוות ירדה ברמה כזו או אחרת.

מטרת הטור אינה כמובן לצייר תמונה קודרת ופסימית. יש כמובן גם תהליכים טובים שקורים בעולם התשובה בשנים האחרונות ובכלל, אבל עד כמה דור הביק-בוק, שעבורו סרטון של 30 שניות הוא ארוך מדי (בניגוד לרבבות אנשים שהלכו בעבר לסמינרים שלמים של 48 שעות), יוכל להתחבר לתכנים עמוקים ומשפיעים באמת? עד כמה אנשים שמוצפים בתוכן כל כך גרוע – יוכלו להתחבר לדבר האמיתי? עד כמה הטרלול הפרוגרסיבי של התקשורת וארגוני רבי עוצמה ותקציבים, שמתנגחים ביהדות המקורית ומעלים על נס עיוותים שונים, יפגע בתהליכי התשובה של יהודים רבים? והאם מוחות שנסתמים "בזכות" שעות על גבי שעות של צפייה בתכנים רדודים, יהיו פנויים לקלוט גם עומק?

אין לי תשובות לכל התהיות האלה, אבל אין לי ספק שעלינו לצאת מהקופסה, ולהתחיל לחשב מסלול מחדש. להציף את החכמה היהודית באריזה שלא תרתיע ציבור חילוני, לפרמט מחדש את התכנים כך שיתאימו למגבלות הקשב והריכוז, למצוא פרזנטורים חדשים ומרעננים שידברו אל הציבור החילוני בגובה העיניים, לגלות את הנקודות שמרתיעות חלק מהציבור שלא מתחבר לסגנון הנוכחי ולחשוב כיצד לעניין אותם בכל זאת. ובעיקר, לייצר תוכן שיכול ליצור שינוי מהותי - ולשנות את כיוון הספינה של החברה הישראלית.

ובע"ה זה יקרה. אני סמוך ובטוח שלקב"ה יש פתרונות ודרכים גם לדור המופלא הזה, שבו ירדה חולשה – אבל גם חוזקה – לעולם. אני סמוך ובטוח שהאמת תנצח בסופו של דבר את תרבות ההבל והריק. אני סומך על ארגוני תשובה שיצליחו להמציא את הפורמט מחדש ולמשוך גם את הדור הצעיר, בצורות מגוונות ויצירתיות. כי אחרי הכל, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ותמיד, אבל תמיד, הקב"ה מצילנו מידם.