מה אם היו אומרים לך שהיום הוא יום מיתתך? על פטירת אהרן הכהן

לילה בהר ההר...

הקב"ה מתגלה למשה ואומר: משה, הגיע זמנו של אהרן למות. רוצה אני שאתה תאמר לו את זה, קחהו בדברים טובים, תשמח אותו...

כל אותו הלילה היה משה בצער גדול, וכשהגיע הבוקר הלך אל אהרן וקרא לו: אהרן, הלילה למדתי עניין שנתקשיתי בו ביותר.

מה העניין? שאל אהרן.

ענה לו משה: שכחתי, אבל זה היה בספר בראשית.

פתחו שניהם ספר בראשית והחלו ללמוד. כשהגיעו לבריאתו של אדם הראשון, פנה משה לאהרן ואמר: מדוע גרמת שתהא מיתה בעולם? אמר אהרן למשה: אסור לומר כך, אנחנו מקבלים עלינו גזירתו של הקב"ה, וזה סופו של בשר ודם.

אמר לו משה: אני ואתה הגענו למעלות גדולות, גם סופנו יהיה למות?

אהרן לא הבין את הרמז. או אז שאל משה: אם יגידו לך, אהרן אחי, שנותרו לך עשרים שנה לחיות, האם היית מקבל את זה באהבה? אמר לו אהרן: צדיק הוא וצדיק דינו... אמר משה: אם היו אומרים לך שהיום הוא יום מיתתך? שוב אמר אהרן: צדיק הוא וצדיק דינו. מיד אמר משה: אהרן אחי, אחרי שקיבלת גזירת המיתה בחפץ לב, נעלה אני, אתה ואלעזר להר ההר...

החל משה לעלות בהר, והיה אהרן הולך אחריו כשה המובל לשחיטה. מיד אמר הקב"ה למלאכים: למה אתם מתפלאים כל כך שיצחק הלך להישחט על גבי המזבח, הנה שם הולך האח הגדול אחרי הקטן לקבל מיתתו ברצון.

וכשעלו השלושה, העמיד משה את אהרן על סלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשו תחתיהם, והלביש משה את אלעזר – זכה אהרן וראה את בנו לבוש בבגדיו, ואין נחת גדולה יותר מזו. כעת נפתחה לפניהם מערה. היו בה מיטה מוצעת ומנורה בת שבעה קנים מעליה, דבר שלא זכה לו שום צדיק. באותה השעה ירדה השכינה, נשקה לאהרן, נטלה נשמתו וכיסהו עמוד הענן. נשקו משה ואלעזר לאהרן, יצאו שניהם ונסגרה המערה. ירד משה מן ההר כשבגדיו קרועים, צעק ובכה: אוי לי... שהיית עמוד של תפילות ישראל, שאחת לשנה היה מכפר עליהם. וי שהלך המגן הזה של ישראל.

כיוון שעלו שלושה וירדו שניים, נקהלו ישראל עליהם ושאלו: היכן אהרן? מיד נפתחה המערה, ואומר הזוהר הקדוש שכל ישראל ראו את אהרן שוכב ונר המנורה דולק לפניו, ומיטתו יוצאת ונכנסת, וענן אחד עומד עליו. ואז ידעו ישראל שהרי מת אהרן, וראו שהרי הסתלקו ענני הכבוד... ועל זה בכו לאהרן כל בית ישראל, גברים ונשים וטף, שהרי אהוב מכולם היה (זוהר פרשתנו).

זכותו תגן עלינו להגנה, שמירה, שלום ואהבה, אמן ואמן!