מן ההוכחות לעל-אנושיות בתורה: האם לפני 3,000 שנה בן אנוש יכול היה להכיר את כל החיות?

אחת הדוגמאות, מבין רבות, לאמיתות התורה נמצאת בדיני הכשרות. התורה אומרת כי קיימים שני סימני טהרה בחיה הכשרה:

א. הפרסת פרסה – כלומר, פרסות רגליה הן שסועות ואינן מקשה אחת.

ב. העלאת גרה – כלומר, עיכול המזון במעיים מספר פעמים.

התורה מגלה לנו כי בכל חיה הקיימת בעולמנו, מלבד ארבעה בעלי חיים אותם היא מציינת, בהכרח שימצאו שני סמני הטהרה יחדיו או שלא ימצא אף אחד משני סימני הטהרה. כלומר, סימני הכשרות תלויים זה בזה – קיומו של סימן טהרה אחד מצביע בהכרח על קיומו של סימן טהרה שני, והיעדרו של סימן טהרה אחד מצביע בהכרח על היעדרו של סימן טהרה שני.

בדיני הכשרות מצווה בורא עולם את העם היהודי לאכול רק מחיות שיש להם את שני סימני הכשרות: מפריסי פרסה ומעלי גרה. אך אז מזהיר כי קיימים רק ארבעה בעלי חיים יוצאי דופן שיש להם סימן כשרות אחד בלבד, ושלא נטעה בהם ונחשוב שהם גם כן כשרים.

התורה מתחייבת ומצהירה כי בכל העולם כולו קיימים רק ארבעה סוגי חיות יוצאי דופן בהם קיים סימן טהרה אחד בלבד, אותם היא מפרטת: הגמל, השפן והארנבת בלבד הינם מעלי גרה ואינם מפריסים פרסה, והחזיר בלבד הינו מפריס פרסה ואינו מעלה גרה.

"כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם: וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא יא, ג-ז).

כלומר, התורה מכירה את כל החיות והבהמות הקיימים בעולם וקובעת "בכל בעלי החיים הקיימים העלאת גירה והפרסת פרסה יהיו תלויים זה בזה. בהתקיים האחד – השני וודאי יתקיים, ואם לא קיים האחד – וודאי לא יתקיים השני. וזאת מלבד ארבעה בעלי חיים שבהם יש סימן אחד בלבד והם: גמל, שפן, ארנבת וחזיר".

מאז ועד היום, במהלך כל ההיסטוריה ולאורך כל מחקרי עולם המדע והטבע, לא נמצא אף בעל חיים שסתר את הכללים הנ"ל. מעולם לא נמצא בעל חיים שקיים בו סימן טהרה אחד בלבד, חוץ מאותם ארבעה בעלי חיים אותם ציינה התורה. מיותר לציין כי אין בן אנוש המסוגל להתחייב לדורי דורות בעובדה הדורשת ממנו להכיר את כל סוגי בעלי החיים הקיימים ברחבי הגלובוס. וכמובן שבזמנים אלו לא עמדו לרשות האנושות אמצעי מחקר מתוחכמים, ולא הייתה אפשרות לדעת ידיעות מפורטות אודות סוגי החי, וכל שכן ביבשות שאיש בזמנו לא ידע אף על קיומן.

ואף יותר מכך, אילו היה זה בן אנוש המנסה להשתיל ספר ולטעון כי הוא שמיימי, וודאי שהוא לא היה מציין בספר זה עובדה העלולה להתבדות, שכן די למצוא ולו טעות אחת בספר כדי לבטלו מהיותו אלוקי.

לא קיים בן אנוש היכול לדעת ידיעות מעין אלו, אלא רק זה שברא את העולם ובידו השליטה המלאה בטבע. ועל כן, לא נותר אלא לקבוע כי קיימת רק אפשרות הגיונית אחת לגבי זיהוי מקורו של ידע זה: תורה מן השמים.