חיים בסרט: העולם הזה בעצם הוא רק תפאורה אחת גדולה ב"סרט" של חיינו

מזג האויר היה נעים, ומשה החליט לקחת את הילדים לגינה הציבורית. כשהתקרב למעבר החציה אחז בידי ילדיו כדי לעבור בבטחה. התקרית הבאה גרמה לו להחסיר פעימה: כשהציג את כפות רגליו על הכביש, רכב הגיח בתאוצה וחלף על פניו באופן מסוכן. הזעזוע והבהלה שתקפו אותו גרמו לו להתבטא באופן חריף: "נוהג כמו משוגע! הלוואי שיעשה תאונה!"... עד כאן הסיפור, לכאורה, כי יתכן שעבורו הסיפור האמיתי מתחיל רק עכשיו...

מה הכוונה?

הבעש"ט מסביר שלעולם אין פוסקים דין על האדם ללא הסכמתו, אך כיוון שהאדם תמיד יטה את הדין לטובתו – בשביל זה מזמנים לו סיטואציה דומה על בני אדם אחרים, על מנת לשמוע את חוות דעתו – שהיא בעצם פסק הדין עבורו עצמו...

"וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלּא מִדַּעְתּוֹ (אָבוֹת פֶּרֶק ג'), כִּי שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב כִּי קדֶם כָּל גְּזַר דִּין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אִם הוּא מַסְכִּים ואֲזַי נִגְמָר הַדִּין, וְהָעִנְיָן, כִּי בְּוַדַּאי אִם יִשָּׁאֵל לוֹ בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ בְּוַדַּאי יַכְחִישׁ וְיאמַר שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן, אַז מַטְעִין אוֹתוֹ וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ עַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְהוּא פּוֹסֵק הַדִּין וַאֲזַי נִגְמָר הַדִּין... וְזֶהוּ וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם 'מִדַּעְתּוֹ' כְּלוֹמַר שֶׁשּׁוֹאֲלִין דַּעְתּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא 'שֶׁלּא מִדַּעְתּוֹ' כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַדִּין הוּא עָלָיו, וְהָעִנְיָן הוּא עָמק מְאֹד, אֵיך שׁוֹאֲלִין כָּל אָדָם, כִּי בְּכָל הַדִּבּוּרִים וְסִּפּוּרִים שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ יִמְצָא שָׁם דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְרָמִים וְצָרִיך לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד לִבְלִי לִגְמר הַדִּין עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה וִישַׁלֵּשׁ כִּי הוּא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים" (לקוטי מוהר"ן קי"ג).

כלומר, העולם הזה בעצם הוא רק תפאורה אחת גדולה ב"סרט" של חיינו. במהלכו של ה"סרט" אנו נתקלים בסיטואציות שונות ומגיבים בהתאם, בלי לדעת שכל הבימוי הזה נעשה "בהזמנה מיוחדת" עבורנו, שנפסוק לעצמנו את הדין! באופן שכזה, האדם לא יוכל לבוא בטענות לאף אחד על מה שמתחולל בחייו – כי הוא פסק זאת בעצמו (ולעצמו) בסיטואציה דומה על מישהו אחר.

אם משה היה מודע לכך – לבטח היה דן לכף זכות את הנהג, מברכו באריכות ימים, נחת, ובכל הברכות האפשריות...

אם נרגיל את עצמנו לחשוב פעמיים לפני כל תגובה שאנו ממהרים להוציא מהפה על אירועי החיים – ובמקום "לפזר" פסקי דין שליליים לכל עבר, נתחיל לדון לכף זכות ולחלק ברכות לכל עבר – גם בשמיים ינהגו איתנו בהתאם וידונו אותנו לכף זכות ויברכו אותנו.

מי לא צריך את זה בימים אלו?