האם צריך לפחד כדי לקבל ביטחון? או: מה ההבדל בין יראת שמים לבין פחד וחרדה?

"אני מותשת. אין לי כבר כוח לכל התקפי החרדה האלה. והכי מעצבן אותי, שכולם מנסים להרגיע אותי ולדבר להיגיון שלי", אמרה הילה.

"למה את מתכוונת? מה הם אומרים לך?".

"שאין הגיון בזה שאני מפחדת. נותנים לי דוגמאות ומסבירים לי כמה הם הפחדים לא קשורים למציאות. אבל מה הם מחדשים לי בזה? אני יודעת שזה לא הגיוני, אבל אני מפחדת, זה בלי שליטה", המשיכה הילה בקול חלש.

"את יכולה לפרט לי מה בעיקר מפחיד אותך?".

"שיקרו דברים רעים לאנשים שקרובים אלי! שיגלו שיש לי את המחלה! שיקרה משהו רע לקרובים שלי! לא יודעת! כל מיני דברים! אני מפחדת אפילו להגיד לך ממה אני מפחדת, שלא יקרה לי 'אשר יגורתי בא לי'", פירטה בבהלה.

"זה באמת קשה מאוד לחיות בתחושה כזו שכל העולם הזה, כולל כל האפשרויות שעלולות להתרחש, מפחיד כל כך. אבל חשוב קודם להבין מה זה בכלל פחד.

"פחד - תחושת איום קיומית על המציאות הבטוחה שלי. אני מרגישה שיש משהו חיצוני אלי שמאיים עלי. זה נכון שכרגע המציאות שלי בטוחה, אבל יש גורם כלשהו, שלרוב הוא דמיוני, שמאיים על המציאות שלי ועלול לפגוע בי".

"הפחד הזה הוא נורא ורע כל כך, שיעלם כבר".

"רגע. השורש של הפחד שלך בא ממקום טוב. בחסידות, כשמדברים על פחד, יש לו משמעות אחרת מאיך שאנחנו רגילים לחשוב עליו. בחסידות הפחד נקרא – יראה נפולה".

"מה זו יראה?", שאלה.

"יראה זה כשאני מרגישה שיש נוכחות של משהו שהוא הרבה הרבה יותר גדול ממני בתוך החיים שלי, זו תחושה שאני מרגישה כלפי נוכחות הקב"ה בחיים שלי.

"יראה, במקום המתוקן שלה, עושה טוב מאוד לנפש, 'יראת השם לחיים' – יראה שנותנת חיים. זה מתרחש כאשר נוכחות השם בנפש שלי נוסכת בי המון ביטחון".

"אני לא יודעת, אצלי זה יוצר כיווץ, זה משתק אותי ולא מרגיע, אני מרגישה קטנה כל כך ליד העוצמה הזאת", השיבה

"נכון, זה מייצר סוג של כיווץ. תחושה של נוכחות הרבה יותר גדולה ואינסופית ממני בחיים שלי. זו תחושה שמשותפת לכל בעלי החיים והאנשים בעולם. זו אחת הנקודות המשמעותיות על מנת להבין אמונה בצורה הפשוטה ביותר, אותה תחושת נוכחות שבה הנפש מרגישה את האינסוף.

"זו הסיבה שהאמונה היא אוניברסלית לגמרי, מאחר שהיא מורגשת מהעל-מודע של הנפש. אנחנו מודעים אליה פחות, אבל היא נוכחת חזק מאוד מאוד".

"אז למה זה יוצר אצלי תחושה הפוכה? אני מרגישה קטנה כל כך מול זה".

"בטיפול ננסה לקחת את הכיווץ והשיתוק שהיראה הזו יוצרת, וננסה להתחבר לעוצמה שבה אותה נוכחות אלוקית לא מאיימת עלי, אלא להפך, היא נוסכת בי חיים.

"זה נכון, אני מרגישה לידה קטנה, אבל אני מרגישה שאני רוצה להתבטל אליה, ולא חס וחלילה שהיא מאיימת עלי, אלא שהיא הביטחון שלי". המשכתי להסביר.

"אני מרגישה שהרבה אנשים לא מרגישים ככה", הגיבה.

"תראי, באופן המתוקן, אותה תחושת נוכחות אמורה להיספג בתודעת האדם, וזה קורה אצל אנשים מתוקנים. ברגע שהתודעה האלוקית מגיעה למודע של האדם, היא נכנסת לבינה, ואז דרך הבינה חודרת ללב ויוצרת יראה".

"כמו יראת שמים", הגיבה.

"נכון. יראת שמים זה שהאדם ירא לעבור את דבר השם, כי הוא מרגיש את הנוכחות החזקה בחיים שלו. הוא מודע לזה שהנפש שלו מרגישה נוכחות חזקה מאוד של השם, ומילא זה יוצר אצלו יראה לעבור את דבר השם".

"אבל אני שומעת על זה בפעם ראשונה, אני בכלל לא מודעת לכל הדברים האלה".

"נכון, את חשה את מה שהעל-מודע שלך חש ממילא, בלי צורך בהתבוננות ובמחשבה. כאשר אנחנו לומדות ומתבוננות מה קורה בעל-המודע בנפש שלך, אז את יכולה להצליח להבין מה הולך שם.

"את יכולה להבין בעצמך רק אחרי שנלמד ונתבונן. אי אפשר להבין לבד מה קורה בעל-המודע, כי זה משהו נסתם ונעלם".

"אז למה אני מפחדת כל כך וסובלת מחרדות? אני לא מבינה את הקשר", השיבה.

"את מרגישה נוכחות, את מרגישה שיש משהו גדול ממך, אבל אין לך מושג מה זה. אותה נוכחות אלוקית לא נקלטת בצורה טובה ונכונה בבינה, והבינה לא קולטת את מה שקורה בעל-המודע שלך, ומה שקורה זה שבעקבות זה, אותה יראה הופכת לפחד.

"בגלל חוסר ההבנה, יש לך תחושה של משהו גדול ממך ונוכח בחיים שלך, ואת לא מבינה מהו, את רק יודעת שהוא מאיים עליך מאוד מאוד".

"אז בעצם משהו השתבש אצלי?".

"אצלך? מיליוני אנשים בעולם הולכים עם פחדים כל הזמן, זה הנושא שכל העולם הולך ומתמודד איתו בלי סוף: פוביות, חרדות, פחדים. נוצרה ממש תורה סביב זה".

"אבל למה כל כך הרבה אנשים מפחדים?".

"פשוט מאוד. כשאין יראה, אז יש פחד.

"הבינה היא הכלי. אם לאדם יש מספיק כוח בבינה, והוא מבין מה קורה בעל-המודע שלו, הוא מבין מה עובר עליו, זה יוצר אצלו בלב את היכולת לנתב את הרגש למקום הנכון.

"חלק עיקרי מאוד מהיכולת ליצור יראה נכונה קשור מאוד ליחסים עם ההורים".

"למה זה קשור כל כך ליחסים עם ההורים?", שאלה בסקרנות.

"כי כאשר ההורה תופס בנפש מקום חזק ומשמעותי, אז הוא הופך את הנוכחות שלו בנפש של הילד לנוכחות שמחליפה זמנית את הנוכחות האלוקית.

"הדמות הגבוהה ביותר שהילד מכיר בחיים שלו היא ההורה שלו, דמות גדולה, סמכותית ומרגיעה, ומן הסתם זה תופס את אותו המקום שהנפש מרגישה מול האלוקים.

"ההורה נותן לילד, לתקופת הילדות, את אותו הביטחון שאחר כך צריך להמיר אותו בקשר גבוה יותר, וככה היראה לא נופלת, ונשארת יציבה בתוך הנפש.

"אפשר לראות את זה, שילדים שיש להם יראה נכונה, פנימית וטובה מההורים שלהם, אז יש להם פחות פחדים בחיים, הם מרגישים יותר ביטחון".

"בעצם הילדים צריכים לפחד מההורים שלהם, וזה מה שיוצר בהם ביטחון?".

"לא, יראה זה לא פחד. פחד, כמו שאמרתי מקודם, זו יראה נפולה, זו תחושה שיש משהו שמאיים עלי, אני לא יודעת איך לפתור את זה, הולכת כל הזמן עם תחושה של איום ואני תולה את זה בהמון דברים, ובגלל זה אין סוף לסוגי החרדות שיש, כי אפשר לתלות את הפחד כמעט בכל דבר.

"הנפש שלך לא מסוגלת ללכת עם איום כל הזמן, זה קשה לה, ובגלל זה היא מוצאת כל כך הרבה מסלולים בכל מיני כיוונים וצורות לברוח מזה, העיקר לא להרגיש את תחושת האיום.

"ומה שנעשה, אנחנו נלמד יחד להתחבר אל אותה תחושת נוכחות אלוקית חזקה, ונתחיל להיפרד מכל הפחדים והדמיונות שעוצרים ומפריעים לך בחיים".

המאמר בהשראת הקורס המרתק של הרב אליהו לוי, "קוביית המרחב הזוגית".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן