"באות להצגות שלנו תל אביביות משינקין וחרדיות מבני ברק"

מה עובר על חמש נשים שונות אלו מאלו, שמעולם לא הכירו זו את זו ונקלעות לדירה אחת בראש השנה בדירה באומן? טוב, אתם לא באמת חושבים שנגלה לכם את כל העלילה שמוצגת במחזה 'קומה  8 ומעלה' אותו מפיקות נשות התיאטרון תמר אבנון ושרון אהרוני.

אבל מה שמסתתר מאחורי ההצגה הזו, וליתר דיוק מאחורי שתי הנשים האלו, הוא לא פחות מסיפור מרתק. תמר מגיעה מתחום הקולנוע, ובעבר הייתה עורכת סרטים ומביימת פרסומות בלשכת הפרסום הממשלתית. בשלב מסוים היא עברה "סוג של חזרה בתשובה" (כהגדרתה) והתקרבה לחסידות ברסלב. מאז היא עוסקת בתחום הקולנוע מתוך זווית דתית.

שרון אהרוני נולדה וגדלה במיאמי להורים ישראליים. בנוסף לתחום המוזיקלי שבו היא עוסקת, היא גם בעלת תואר בניהול עסקים, כך שכאשר היא החלה לעסוק באומנות הבמה, היא הביאה גם אמנות וגם ראש עסקי, ויחד עם תמר היא הקימה בשנים האחרונות את 'תיאטרון אשתא' הצגות לנשים. "אבל הדבר המעניין ביותר הוא ששרון חב"דניקית ואני חסידת ברסלב", מעירה תמר, "יש כאלו שזה נראה להם דבר והיפוכו, וזה באמת יכול להיראות כך לא פעם, בעיקר כשאנחנו בונות תסריטים להצגות או מתעסקות עם מסרים ותכנים".

"אבל רק מתוך מקום טוב", ממהרת שרון להוסיף, "לא זכור לי שאי פעם היו ויכוחים או התנגדויות. כל אחת מאתנו מביאה את הצד שלה, ויחד זה משלים ומוסיף נופך להצגות".

צילום: טליה אנגלמן

המטרה: לייצר אחדות

ההיכרות של תמר ושרון התחילה באופן מעניין למדי. "לפני כמה שנים נכנסתי לעבוד במחלקה לתיאטרון לנשים אצל עופר הלוי", מספרת תמר, "ופגשתי שם את שרון שהייתה בתפקיד מנהלת הפקה ובעצם ניהלה את המחלקה".

"כבר מהרגע הראשון הבנו שיש לנו הרבה מן המשותף", מוסיפה שרון, "וכך נוצר בינינו קשר שבתחילה היה על בסיס מקצועי בלבד, אבל מהר מאוד התפתח לחברות טובה. בהמשך עזבנו שתינו את התיאטרון של עופר והקמנו את 'תיאטרון אשתא' שהוא הרבה יותר מתיאטרון, ומבחינתנו זוהי הגשמת חלום משותפת".

מה כל כך מיוחד ב'אשתא'?

תמר: "התיאטרון שלנו נועד מהרגע הראשון לייצר חיבור בין נשים באמצעות משחק וסיפור על הבמה. זה מתחיל כבר בהצגות עצמן שעוסקות תמיד בחיבור, עם תכנים שמובילים לכך, וממשיך בקהל המגוון שלנו שמגיע מכל הרבדים באוכלוסייה הישראלית, ובנוסף יש גם את החיבור של כל אישה לעצמה".

"הגענו למצב שבו יושבות בקהל שלנו נשים חרדיות, חלקן ממאה שערים, לצד נשים משינקין בתל אביב, וכמובן שיש גם הרבה מאוד בעלות תשובה שהתגעגעו לתיאטרון ברמה גבוהה ולמופע מבוים היטב", מוסיפה שרון, "נשים חוות לפעמים הלם תרבות, כי זה משהו שהן לא ציפו לו, וזה מאוד מרגש. אנו פוגשות נשים שמאוד מופתעות מכך שיש אצלנו, הדתיים, תיאטרון ברמה מקצועית גבוהה, ומן העבר השני יש נשים שכלל לא מורגלות לתיאטרון, שכן זו פעם ראשונה שהן מבקרות בכזה סוג של מופע. זה מוביל לפעמים לסיפורים משעשעים ממש, כמו מישהי שקמה באמצע המופע וביקשה לעצור הכל ולהמתין כמה רגעים, כי יש לה דודה שמאחרת, או מישהי אחרת שניגשה אליי במהלך ההצגה ל'קונטרול', המקום שבו אני יושבת ומטפלת בתפעול המופע, וביקשה: 'אין לי כיסא, אני יכולה לקחת את הכיסא שלך?'"

איך מצליחים לייצר מופע שמתאים לקהל כה מגוון בו זמנית?

"כשאנחנו כותבות את המחזה או יוצרות את היצירה שלנו, אנו תמיד מקפידות שיהיו בתוכם כמה רבדים – פשט, רמז, דרש וסוד", מבהירה תמר, "מי שמכירה היטב את התורה, ההלכה והמדרשים רואה את העומק, ומי שלא מבינה בנושאים האלו נהנית מהמעטפת החיצונית שגם בה יש מסר עמוק. כך אנו  מצליחות לפנות בעצם לכולן".

לתמר יש גם דוגמה: "בהצגה 'קומה 8 ומעלה' אנחנו מביאות סיפור על חמש נשים שנתקעו בדירה באומן בראש השנה וכל מה שקרה להן בעקבות כך. כמובן שמי שלא מכירה את החסידות ואת אומן נהנית, מתרגשת וצוחקת מהסיפור עצמו, אבל מי שמבינה קולטת גם את העומק, ומי שעוד יותר יורדת לעומק העניין שמה לב לרמזים כמו מיטה, שולחן, כיסא ונר המאפיינים את סיפורי רבי נחמן מברסלב. לפעמים נשים מזהות אלמנטים רק אחרי ההצגה ושמות לב לכל מיני רמזים שטמונים בשפה הבימתית, וזה גורם להן לרצות לחזור לראות את ההצגה שוב. ייתכן שזו הכוונה בפסוק: 'עתידים תיאטראות להפוך לבתי מדרש'".

צילום: shutterstock

להתחבר באולם

מיהן השחקניות שמופיעות בהצגות שלכן?

גם כאן מצליחות שרון ותמר להפתיע. "יש לנו בצוות 12 שחקניות שגם הן מגיעות ממגוון של מגזרים. אנחנו עושות זאת ממש בכוונה, כדי לייצר אחדות וכדי להראות שכולנו מגיעות ממקומות שונים".

תמר: הייתה קבוצת נשים – בנות דודות ממרכז הארץ שלא בתשובה בכלל וגם לא העלו בדעתן להגיע להצגה שלנו, אבל הייתה להן קרובת משפחה ש'הכריחה' את כולן לבוא. כשהן נכנסו לאולם הן ממש נרתעו וכעסו עליה: 'למה הבאת אותנו לערב הפרשת חלה?' אבל היא ביקשה מהן 'להישאר רק חמש דקות'. אחרי חמש דקות נעלו כולן את הסמארטפונים ופשוט ישבו על הכיסאות ולא קמו עד לסיומה של ההצגה, אחר כך הן אמרו לנו: 'הפכתן לנו את הראש, זה לא מה שציפינו לו'".

 גם שרון נזכרת בסיפור מרגש במיוחד: "הגיעה אלינו לאחד המופעים אמא בעלת תשובה עם שתי הבנות שלה, חילוניות לגמרי, שבמשך שנים נותק הקשר ביניהן, כי פער התרבות הכריע. לרגל יום הולדתה החליטה האישה לעשות מעשה שובב, והיא אמרה לבנותיה שהיא מזמינה אותן להצגה. זה היה נשמע להן בסדר, אך רק כשהן הגיעו התברר להן באיזו הצגה מדובר ועל אלו שעומדות בראש התיאטרון. בסופו של דבר הן נשארו באולם, והאם סיפרה לנו שהקשר עם הבנות שלה ידע מאז רק חיזוק, כי בזכות ההצגה הן למדו שיש להן גם מכנה משותף וניתן לתקשר. זוהי בדיוק המטרה שלנו – לייצר אחדות בכל מובן אפשרי. זה כל כך חשוב, ואנחנו לגמרי מאמינות שזה יכול לקרות".

אתן מדברות כל כך הרבה על אחדות, אבל אם נתבונן החוצה נראה שהחיים שלנו רחוקים מלהיראות כך. איך אתן מרגישות עם זה באופן אישי?

הן שותקות לרגע. ניכר כי זהו נושא המטריד אותן לא מעט. "ככאלו המתעסקות עם סיפורים חסידיים אנחנו יודעות מה זה ללכת נגד הזרם", אומרת תמר לבסוף, "ודווקא בגלל שאנחנו באות מעולם העשייה, אנחנו גם יודעות להבחין בין מה שהתקשורת עושה לבין האמת. ברור ששתינו חשות את הכאב הגדול בגלל הפילוג בעם, זה קרע כל כך ענק ומכוער, אבל דווקא בגלל זה ברור לנו שחייבים לעשות מעשה, כי אם כל אחת מאתנו לא תחלום על אחדות ותעשה משהו כדי להביא אותה, זה פשוט לא יקרה".

ואילו שרון מוסיפה: "מכיוון שאנחנו מבינות את גודל חשיבות התפקיד שאנו לוקחות על עצמנו, אנחנו מקפידות לפתוח כל יום בלימוד תורני משותף, ובעיקר יש לנו פשוט אהבה אמיתית כלפי כל אישה ואישה בעם ישראל. אני מאמינה שאם יש אהבה, רצון טוב וחוסר שיפוטיות, ניתן להגיע לדברים ענקיים".

ומה עם תוכניות להמשך?

תמר: "אנחנו מתכננות הצגה נוספת ומעניינת שתעסוק גם כן באיחוד ובחיבור, וכן אנו מתכננות לייצר סביבנו סוג של קהילה, שתלווה את המופעים שלנו ותהיה חלק מהם".

"אנחנו מתכוונות להמשיך בקו שאימצנו לעצמנו", מוסיפה שרון, "כי מיום ליום אנחנו מבינות כמה שאפשר דרך אהבת ישראל להגיע רחוק. אנחנו בחרנו בכלי העוצמתי הזה והוא מחייב אותנו להיצמד אליו, לבדוק את התכנים שלנו כל הזמן ולהיזהר בכל מילה, מתוך הבנה שיושבות בינינו מאות נשים, וכל מסר חודר ונקלט. אנו מתפללות שלא נטעה, ושנזכה להמשיך לחבר ולעשות רק טוב".