סיון רהב מאיר: האם עם שלם יכול ללקות בדמנציה, לשכוח מי הוא?

אחרי שורה של פיגועים קשים וכואבים, ישראל פתחה השבוע במבצע נרחב נגד הטרור באזור ג'נין. בשבת קראנו בפרשת בלק כמה עקרונות שמתארים את היחסים בין עם ישראל לאויביו. נלמד אותם כעת להצלחת חיילי צה"ל:

• הפרשה מתארת אויב שרק רוצה לקלל את ישראל. לא לבנות לעצמו, לא להתפתח ולפרוח ביחד, אלא רק להרוס לנו. לצערנו אנחנו רואים זאת לפעמים עד היום.
• הברכות בפרשה מתארות את החזרה של עם ישראל לארץ ישראל כתהליך היסטורי וחיובי שיצליח, ושיביא ברכה לעולם כולו: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא... דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל... וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל".
• וגם: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ", רש"י מסביר: יתיישבו בארצם בכוח ובגבורה. אנחנו לא נחזור לכאן כעלה נידף, אלא בביטחון עצמי, בהרתעה. ובהמשך: "מְבָרֲכֶיךָ – בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ – אָרוּר". אנחנו רוצים שלום וברכה ושקט. רק מי שיקלל ויפגע בנו – ייפגע, אבל יש בני ברית, יש תומכים, יש מברכים, שיהיו בצד הנכון של ההיסטוריה ויבורכו.
• יש כוח למילים. הפרשה כולה עוסקת בעוצמה של מה שיוצא לנו מהפה. אז נאמר ונתפלל ונברך גם אנחנו לשלום כוחות הביטחון ולשלום תושבי ישראל כולה. שיתקיימו בנו כל הברכות בפרשה. בשורות טובות.

על האור ועל החיים

השבוע לפני 280 שנה נפטר רבי חיים בן עטר, שמכונה ה"אור החיים" הקדוש, על שם ספרו. הוא היה יליד מרוקו, פרשן דגול, שעלה ארצה במאמץ רב והפך לנערץ על כל העדות והזרמים. הנה הזדמנות ללמוד שלושה משפטים שלו, מתוך כתביו הרבים:

• "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – כי באמצעותו אתה משלים את שלמותך" – כלומר, הזולת לא מפריע לך, אלא עוזר לך להגיע בעצמך לשלמות.
• "יצוונו לטרוח בתורה להשיג עומקם. לא לשטחיות הדברים, אלא החכמה וההתבוננות בה" – כלומר, אלוקים ציווה אותנו להתאמץ בלימוד. זוהי אזהרה מפני שטחיות, מפני לימוד שלא מגיע לעומק הדברים, זוהי קריאה לחוכמה והתבוננות.
• "אם היו בני האדם מרגישים במתיקות ובעריבות טוּב התורה – היו משתגעים ומתלהטים אחריה... כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" – כלומר, נדרש מאיתנו להרגיש. להיות בני אדם שמרגישים. לשים לב איזה אוצר טוב ומתוק היא התורה שקיבלנו.

לזכרו.

אפשר להשתנות

הדברים מוקדשים לזכר הלוחם שנפל בג'נין ולרפואת הפצועים בפיגוע בתל אביב

בפרשת השבוע מופיע הפסוק שהוא לדעתי האופטימי ביותר בתורה: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ". הוא יכול לתת הרבה כוח להתמודדויות החיים.

קורח, כזכור, ניהל מחלוקת עזה וחצופה נגד משה רבנו. לבסוף קורח וכל שותפיו מתו, אבל מתברר שדווקא הבנים שלו - לא נפטרו בטרגדיה הזו. חז"ל מספרים שברגע האחרון הם התחרטו, החליטו לפרוש מן המחלוקת, ולכן ניצלו: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ".

כמה מפתיע. ארבע המילים האלה מבשרות בשורה גדולה: אפילו אם אתה בן של קורח, אפילו אם המחלוקת כבר התחילה, אפשר להתחרט. גם בימינו: טעויות של ההורים לא חייבות לאפיין גם את הילדים. אדם שבחר בחייו מסלול לא נכון יכול לחשב מסלול מחדש.

גם אם הסתבכנו והכול נראה אבוד, גם אם הסביבה משפיעה עלינו לרעה – אפשר לעצור, אפשר לשנות, אפשר להשתנות. אפשר לבחור נכון.

י"ז בתמוז, שלא נחזור על הטעויות

היום צום י"ז בתמוז. חברה שמטפלת לאחרונה בסבא המבוגר שלה, שיתפה אותי ברעיון: זה עצוב לראות אדם מבוגר מאבד את הזיכרון. דמנציה, אלצהיימר, יש היום הרבה מחלות שגורמות לאדם לשכוח דברים בסיסיים על חייו, על זהותו, על עברו.

האם עם שלם יכול לחלות בדמנציה, לשכוח מי הוא? אומה שלמה יכולה לשכוח מה קרה לה ואיך יצאה לגלות, ולחזור על אותן הטעויות? אפשר להילחם בסכנה הזו ביחד. פשוט לזכור כמה שיותר את הסיפור המשותף. אז היום י"ז בתמוז. לפני 1,953 שנים נפרצו החומות של ירושלים, בדרך לחורבן בית המקדש בעוד שלושה שבועות, בתשעה באב. זהו יום צום, שפותח תקופה של אבלות.

עם שמתאבל על עברו, שזוכר היטב מה קרה, יזכה גם לעתיד גדול.