5 הנחות היסוד האמוניות שלי, שמשיבות את נפשי ברגעים קשים

חוסן נפשי אינו יצוק בסלע ואינו מובטח לעולמי עד. יש לשמרו ולטפחו ללא הרף וליצוק תוכן לחוסן. תהא זו טעות להסתפק ביסודות האמונה של "גרסא דינקותא". בעת משבר, מגלה האדם כי מצבורי האמונה שבנפשו אינם מספיקים ועליו להיאזר בתחמושת רבה מן הרגיל.

מנת חיזוק בסיסית של התחזקות נפשית היתה שמורה עמי כל העת, זמינה ומוכנה להישלף בעת הצורך. הכנתיה מראש, בתשומת לב וביישוב הדעת, כשהייתי פנוי ונינוח.

כשסערו המחשבות ורדפו הדמיונות, כשגבר הבלבול וגאתה המבוכה, בכל עת שחשתי כי אני צריך "להתאפס" – הייתי שולף באחת את מנת החיזוק, משקה בה את תודעתי המבולבלת ומתייצב מיד על יסודות איתנים ורגועים.

מנת החיזוק שלי מורכבת מאוגדן של חמש אקסיומות עזות-כוח:

ראשית, ריבונו של עולם הוא כל-יכול, בידו לעשות כל שיחפוץ ואין מי שיאמר לו מה יעשה ומה יפעל.

שנית, תכלית הבריאה שלשמה ברא את העולם היא להיטיב עם הבריות, כי דרך הטוב להיטיב. גם אני בריה ומשמעות הדבר שבמפת תכלית הבריאה מצוי גם רצונו של הבורא להיטיב עמי, אהרון מרגלית.

שלישית, מאחר שהוא כל-יכול, ומאחר שתכליתו להיטיב, מן הסתם הוא ייטיב גם עמי, שכן גם אני נבראתי בצלם אנוש, ואף אני בנו אהובו.

רביעית, כעת, כשכבר ברור לי שהבורא יתברך כל-יכול, תכליתו להיטיב ומן הסתם הוא ייטיב גם עמדי, הרי שאני כבר "יהודי מאמין" – ורק עליך, ריבונא דעלמא כולה, אני בוטח, ורק לחסדיך אני מייחל.

והחמישית, שיננתי עוד, כי כגודל האמונה גודל ההשפעה, וכריבוי הביטחון – התרבות החסדים. "אמונה היא המשכה", וככל שתגדל אמונתי, כן יגדל השפע האלוקי שאזכה לו. אמונה הרי היא כצינור – וצינור, ככל שהוא רחב יותר, הוא יכול להכיל יותר ולהעביר שפע גדול יותר.

עתה, כשאני כבר מאמין גדול בבורא עולם וביכולותיו הבלתי מוגבלות, ביודעי בבירור שהוא טוב ומיטיב, וסמוך ובטוח שוודאי ייטיב גם עמי, יתרחב השפע האלוקי שאזכה לו, יומתקו גבורות ויורעפו חסדים בשפע רב.

חמש הנחות יסוד אלו הן הנחות אמוניות מסודרות שסידרתי בסדר לוגי ושלפתי אותן במאות הזדמנויות, כדי להשיב את נפשי ולהחיות את רוחי. מנת חיזוק של אמונה יהודית היא פצצה-חודרת-בונקרים, ותועלתה בלתי מוגבלת.

כל אימת שעשיתי בה שימוש, חשתי בעוצמתה החיובית, הרבה מעבר למה שציפיתי כשהכנתיה.

השלב הבא שאחרי חידוד האמונה, היה העבודה הפנימית על הביטחון.

פיתחתי בי את הביטחון שאכן כך יהיה עמי וכך ייעשה. החיבור האישי של היהודי לאביו שבשמים, לא יסולא ערכו בפז. אין כמותו "לסדר את החיים" בכל התמודדות שהיא, וליצור תשתית של רוגע בסיסי ואמיתי, שיונק את כוחו מביטחון עז שיהיה לי טוב בגלל שהבורא גם יכול וגם רוצה להיטיב לי.

כל אימת שנזקקתי לבצע "רענון", שבתי לעוגן זה, שהחל בחמש אקסיומות אמוניות, עבר דרך חידוד הביטחון האישי בבוראי והבשיל בידיעה כי האמונה והביטחון הן שמשנות את המציאות לטובה.

(מתוך ספרו של הרב אהרון מרגלית, "אתהלך")