ברגל שמאל: המחאה נגד הרפורמה מתקשה לחקות את ההצלחה שהייתה לה בסיבוב הקודם

השמאל יודע למחות. בזה אין כל ספק. בסבב הקודם של מאבקו בממשלה, הוא הצליח לכופף את הימין, ולא לחינם. עם משרדי פרסום וסיסמאות מדויקות, כיסים עמוקים והייטקיסטים עשירים, הצליחו אנשי השמאל להציף את הארץ בקמפיינים מהודקים שהובילו להפגנות ענק, והכי גרוע – הציגו תמונה מעוותת בפני הציבור, שלפיה מרבית אזרחי ישראל  מתנגדים למהלכי הממשלה, וכי המדינה הולכת לקראת אבדון במידה וחוקי הרפורמה המשפטית יעברו.

מכתבי הסרבנות והדיווחים השקריים, בחלקם, על המצב הכלכלי שכביכול החמיר בשל צעדי הממשלה (ממש בימים האחרונים פורסמה כתבה שהוכיחה במספרים כי ההייטק הישראלי לא נפגע יותר מההייטק העולמי – שכולו נמצא כעת בתקופת מיתון) ניסו להסביר לציבור הרחב עם אקדח של איום: ותרו על הדמוקרטיה שהצבעתם לה, כי אם לא – המצב כאן יהיה גרוע.

בסבב השני של העברת הרפורמה, המרוככת בהרבה, קיוו המפגינים לגזור את אותה הצלחה. אלא שאז התברר כי התמונה שונה לחלוטין.

מובילי ההפגנות מתוודעים בימים אלו לכך שלציבור נמאס ממחאות שמשתקות את חייו. אפילו תומכי המחאה הביעו בסקר את התנגדותם לחסימת נתב"ג. מי יסכים לוותר על החופשה שלו בחו"ל בגלל "עילת הסבירות", מושג שעד אתמול לא שמע עליו, וכעת מנסים לשכנע אותו שעל זה תיפול או תקום הדמוקרטיה הישראלית?

אבל זה לא רק נתב"ג. המחאה הנוכחית מתנהלת ברגל שמאל, תרתי משמע. מכתבי המחאה, שפתחו מהדורות בסבב הקודם, גורפים הרבה פחות תשומת לב בסבב הנוכחי. התחושה היא של מיצוי. אם זה לא מספיק, ה'פייקים' סביב המכתבים הללו מתגלים הפעם בזה אחר זה. המקרה אולי המביך ביותר שהתרחש עד כה היה כאשר כאן 11 (ערוץ שממומן על ידי כלל אזרחי ישראל, כן?),שכמו מרבית כלי התקשורת משתתף במחאה ולא רק כניצב שמגיע לדווח, עדכן על מכתב סרבנות של "בוגרי יחידת שמשון'" שמאיימים לא להגיע למילואים. אלא שאז התברר כי היחידה פורקה כבר ב1996... דבר שלימד על עומק הניתוק של המחאה, המורכבת בעיקרה מפנסיונרים שמזמן אינם יכולים לאיים בסרבנות, בגלל שכבר אינם משרתים.

גם צה"ל שינה כיוון לעומת המחאה הקודמת, ומגיב בצורה אחרת אל מול איומי הסרבנות. בעוד ראשי המחאה טענו כי 950 מיוצאי מערך המ"מ והסייבר הפסיקו את התנדבותם לשירות מילואים – גורמים בצה"ל מסרו ל'סרוגים' כי התופעה כלל אינה מוכרת להם...

גם מכתבים על סרבנות ביחידות אחרות כמו 8200 או שלדג התבררו כשקרים, לאחר שנודע כי המוחים אינם משרתים בשירות פעיל כבר שנים. התברר כי מארגני המכתבים הם לוחמים לשעבר, שמזה זמן רב אינם מגויסים לשירות.

בנוסף, בתקופה האחרונה איבדה המחאה את אחת הדמויות הבולטות שלה – אומנם לא דמות רשמית, אך כזו שהייתה לחלק משמעותי ואינטגרלי ממנה: ניצב עמי אשד, מפקד מחוז תל אביב, שאומנם אמור היה להתייצב דווקא בצד שכנגד מפרי החוק, אך בפועל היה לחלק מהמחאה, ואפשר לאנשיה להפר את החוק ולמרר את חייהם של אלפים רבים שהיו צריכים לעבור בנתיבי איילון החסומים. במסגרת סבב מינויים במשטרה אשד הוזז מתפקידו, וכעת המדיניות הולכת ומשתנה לנגד עינינו.

אפילו מה שהמפגינים כינו "יום השיבוש" הלך והשתבש לנגד עיניהם: במקום הדיווחים שהם ציפו לקבל על היותם "לוחמי חופש" הנאבקים על הדמוקרטיה, אזרחי ישראל נחשפו להודעות מד"א על פגיעה בעבודתם מצילת החיים, על אמבולנסים שנתקעו ועל אזרחים שנפגעו. למפגינים אולי כל זה לא מפריע, אבל מבחינת המחאה מדובר בשיבוש עצמי מפואר.