מה גורם לשקרן לחשוב שכולם שקרנים?

זה קרה לפני למעלה משלושים שנה. בחור ישיבה נרצח על ידי ערביה בשעת לילה מאוחרת בגינה ציבורית. הפרשנים בתקשורת מיד החלו בחגיגת פרשנויות סביב השאלה – "מה עשה הבחור החרדי בגינה בשעת לילה מאוחרת?", ומיד נערמה כמות של פרשנויות מבחילות, כשהאמת הפשוטה היתה שהבחור היה עסוק בשינון המסכת שלמד, ולשם כך חיפש מקום שקט. זה לא עלה בדעתו של אף אחד מהפרשנים. מדוע?

עד היום אנשים רבים מקשיבים בעניין רב למוצא פיהם של פרשנים מתוך הערכה מופרזת, מָשַל היו נביאים. הגיע הזמן שנבין אחת ולתמיד מה משמעותה של פרשנות.

אמרו חז"ל: "כל נגעים רואה אדם חוץ מנגעי עצמו". כלומר: לכולנו יש נטייה טבעית לזהות את הפגמים שקיימים אצל הזולת. לעצמנו תמיד נייחס את ה"מקום הטוב שבאמצע", המקום של "הנורמליים". אבל הבעש"ט הקדוש לימד אותנו עומק נוסף במשפט זה, והוא כך: "כל נגעים רואה אדם חוץ – מנגעי עצמו", כלומר, כל הנגעים שאדם מזהה בחוץ, אצל אחרים, זה מתוך כך שהם קיימים אצלו. לולא היתה גם אצלו תכונה כזו, לא היה מצליח לזהות אותה אצל הזולת. אישיותו של האדם משפיעה באופן מוחלט על כל זוויות הראיה שלו בכל תחום בחיים.

זה מה שגורם לשקרן לחשוב שכולם שקרנים, ולגנב לחשוב שכולם גנבים, ולמי שהראש שלו מלוכלך – לחשוב שכולם חושבים מלוכלך.

זו הסיבה לכך שקל כל כך "לעקוץ" אנשים ישרים. הם לא מעלים על דעתם שהעומד מולם יכול להיות כל כך רע ותככן.

עד כמה זה עמוק? ניקח להמחשה מושג פשוט: המילה "כיסא". לכאורה, אין מה "לפרשן" כאן. האמנם? ובכן, נציג את השאלה "האם תוכל לארגן לי כיסא?" לאנשים הבאים, ונראה מה יענו: נהג האוטובוס יתבונן במראה ויבדוק אם יש מקום. הנגר ישאל אם מעץ או ממתכת, ואם אתה רוצה אותו מרופד. עבורו אלה חומרים. הפוליטיקאי יחייך בהתנשאות ויסביר לך שזה דורש "מרפקים" והרבה שפשוף... עבורו זה מעמד.

אפילו במונח פשוט כל כך נקבל פרשנויות שונות כל כך, בהתאם לאישיותו של הפרשן.

לסיכום: כשאתה שומע פרשנות על אירוע מסוים או על אדם מסוים, לא בהכרח תדע את האמת, אך דבר אחד תדע בוודאות: תדע מיהו האדם העומד מולך. "אמור לי מה פרשנותך, ואומר לך מי אתה".

כך הוא בפרשנות על אירועים שביום יום, וכך הוא בפרשנות על התורה, וכך הוא בכל פרשנות מכל סוג שהוא. ככל שננקה ונזכך את עצמנו – נראה עולם זך יותר ויפה יותר.