"זה מהונדס כדי להפוך אתכם למכורים": ככה הצליחו להפוך אנשים רגילים לחולי נפש

לפעמים תחביב, שאמור להישאר בגדר תחביב, עלול לצאת מאיזון ולהוביל למקומות לא בריאים, ובמיוחד כשמדובר במשהו בעל פוטנציאל ממכר.

ארגון הבריאות העולמי של האו"ם (WHO) הגדיר התמכרות למשחקי וידאו כמחלת נפש, המכונה "הפרעת גיימינג". וכן, האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית עדכנה את ספר האבחנות הפסיכיאטריות DSM-5, הכולל את כל ההפרעות הנפשיות ותסמיניהן, והכניסה את הפרעת משחקי המחשב והוידאו כאחת מבין הפרעות הנפש.

ההתמכרות הזו מתבטאת בהתעסקות אובססיבית במשחק והתמקדות מוגזמת בהישגים של המשחק, פגיעה במערכות יחסים של העולם האמיתי, פגיעה בתפקוד הכללי והתעלמות ממחויבויות כמו עבודה ולימודים, חוסר עניין בחיים האמיתיים והזנחה עצמית. אם אתם חושבים שסתם במקרה משחקי מחשב הם ממכרים, אז בואו ננפץ את בועת התמימות. מרק גריפית'ס, חוקר ביחידה למחקרים בינלאומיים וחוקר הימורים באוניברסיטת נוטינגהאם בבריטניה, כתב במאמר כי הדמיות מוח שנעשו מראות שהפעילות המוחית בזמן משחק מופרז דומה לזאת של מכורים לסמים. וכן ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעולם הדיגיטלי, מסבירה שעל פי מחקרים שנערכו נמצא שמשחקי מחשב יוצרים תגובות נוירולוגיות במוח בדיוק כמו של סמים, וזה לא במקרה. היא מסבירה שמשחקי מחשב, במיוחד ממכרים כמו "פורטנייט", נבנים לפי עקרונות ברורים של פסיכולוגיה התנהגותית שיעודדו התמכרות. "נראה שמפתחי המשחק ממש ניסו להבין מה ימנע מהשחקנים לעזוב אותו", היא מסבירה. ד"ר מרגלית חושפת כי חברות המשחקים שוכרות פסיכולוגים על מנת שינתחו מה קורה במוחם של המשחקים, וכך יוכלו להנדס התמכרות.

"רק עוד סבב ואז אני אפסיק", הגיימרים אולי אומרים לעצמם, אבל הבעיה היא שכאן בדיוק מונח הקאץ'. המשחק מתוכנת באופן במכוון כך שהוא מייצר דחף פסיכולוגי לשחק בסבב נוסף שלעולם לא מסתיים בסבב אחד.

כששוקעים אל תוך המשחק העולם האמיתי נשכח ומוזנח, משום שהשחקן שקוע בתוך עולם וירטואלי, ומרוכז בכל הווייתו בקבלת תגמולים מתוך המשחק. פרופ' נטשה דאו סקול, אנתרופולוגית תרבות ופרופסורית במחלקה למדיה, תרבות ותקשורת באוניברסיטת ניו יורק, כותבת בספרה "התמכרות לפי תכנון: הימורי מכונות בלאס וגאס", כי שחקן מכור חווה בזמן משחק ניתוק מהעולם האמיתי, ומאבד תחושה של זמן, מרחב, מודעות גופנית וערך כספי.

ד"ר מרגלית מסבירה כי הרכיבים שמהם עשויים המשחקים מייצרים עונג סינתטי, מזויף ולא מציאותי. ועם הזמן, מה שנחווה אתמול כעונג מחר כבר לא יספק, והמוח יזדקק לצרוך יותר ויותר שעות משחק בכדי להשיג את אותה רמת הנאה. ולסיכום, אם אתם לא תשימו לזה סוף – לעולם לא יהיה לזה סוף.