איך התייקרות המשכנתא קשורה לחורבן בית המקדש?

לאור הסקרים שפורסמו לאחרונה המצביעים על אחוז גבוה מאד מהצעירים הישראלים בגיל האמצע, השואפים להמיר את מושבם ואזרחותם בארץ אחרת, ומצרים על גורלם הנוכחי, אולי צריך לחדש את הרוח הציונית. אולי צריך לחדש את 'חובבי ציון' - התנועה באירופה שעוררה את המגמה לעלות לארץ ישראל בימים שהיתה כרוכה בסכנה ובחוסר פרנסה...

מעניין שדוקא בציבור החרדי שעשוי היה להרגיש נרדף וגלותי – במיוחד בימים אלו - היו אחוזים נמוכים מאד של צעירים באותה שכבת גיל הרוצים לרדת מהארץ. ויש לציין שבארץ חיים עשרות אלפי תושבים עראי חרדים שמשפחת המוצא שלהם באירופה או בארה"ב, והם חיים כאן בתנאים הרבה פחות טובים ומרווחים – כדי לחיות בארץ הקודש וללמוד תורה בארץ ישראל.

הציבור הזה נותן לנו את תקות הגאולה. כי חטא המרגלים שבעקבותיו גלינו בהמשך מארצנו מתחיל לבא על תיקונו.

כך נאמר בתהלים פרק קו וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ. וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאָהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל ה'. וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר. וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת.

להיות ציונים ולצפות לישועה...

התלמוד במסכת סוכה דף מ"א קובע כי יש לנו חובה לזכור את ציון ואת חורבן בית המקדש ולעשות מעשים המבטאים את ציפייתנו ודרישתנו לבניינה, והדבר נלמד מן הפסוק 'ציון היא דורש אין לה' משמע כי היה אמור להיות לה דורש ומבקש ובהעדרו ישנה סיבה להמשך הגלות...

בקיצור, עלינו להיות 'ציונים'... המשמעות של כך היא בראש וראשונה לצפות ולהתפלל לגאולת ציון, לצקת תוכן לתפילות אותן אנו אומרים שלש פעמים ביום ויותר, התפילות לבנין ירושלים תהיינה מעומק הלב בציפיה שתהיה בנויה גם במובן הרוחני, שתחזור לקדושתה ולתפארתה, שלא יהיו שועלים מהלכים בהר ציון (ו'שועלים' אינם דוקא בעלי חיים אלא כל הגורמים והאלמנטים המחללים את עיר הקודש והמקדש) - שנוכל לומר בכנות 'כי לישועתך קוינו (וציפינו) כל היום...'.

אחת השאלות שאדם נשאל בבואו לבית דין של מעלה היא האם ציפית לישועה? לצערנו גם בין שומרי תורה ומצוות בקפדנות, לא רבים יוכלו להשיב תשובה חיובית, אנחנו אומרים אמנם בתפילה 'כי לישועתך קוינו וציפינו כל היום' אבל אם נהיה כנים עם עצמנו אנו די רחוקים מציפיה לישועת ה'.

אחת הסיבות לכך היא שהחסר העיקרי הוא חסר רוחני. בית המקדש היה מקום המעורר באדם יראת ה' ואהבתו, אמונה ברורה ובהירה, ומקור השראה של תורה כמו שאנו אומרים עד היום 'שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך'. ואנו השקועים יותר בעולם החומרי, לא מספיק כואבים את החסר הרוחני, מה גם שלא הכרנו את המצב הנעלה כפי שהיה בזמן בית המקדש. ואכן, ככל שאנשים יותר רוחניים במהותם הם יותר מרגישים את ההעדר ואת החיסרון.

מעניין שכנראה כבר היו תקופות שהיה צורך לעורר את הרגשת החיסרון של העם על ידי התייחסות לפן החומרי ולהשלכות של העדר המקדש על השפע הכלכלי.

וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל־צְרוֹר נָקֽוּב

חגי הנביא (אחד מתרי עשר נביאים ומאחרוני הנביאים שעוד היה בתקופת חורבן בית ראשון וגם בשיבת גלות בבל) נשלח בשליחות נבואית לעורר את העם בעת תחילת שיבת ציון הראשונה בימי דריוש לומר לעולי בבל כי אדישותם וחוסר עירנותם לבנין בית המקדש מחדש - גורמת לעיכוב בנייתו אף שכבר הגיעה העת לכך.

וכך נאמר בחגי פרק א': בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־ ה' בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר. כֹּ֥ה אָמַ֛ר ה' צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת־בֹּ֛א עֶת־בֵּ֥ית ה' לְהִבָּנֽוֹת... לאור העיכובים בבניה סברו העולים שלא הגיעה העת, ועל כך פונה אליהם הנביא להוציאם מאדישותם וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה' בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר: הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב?

יחד עם זאת הוא בא לעורר אותם להרגיש את החסרון וההעדר, ומעניין שהנביא בוחר לציין להם את הקושי הכלכלי והעדר ההצלחה בפרנסה – כביטוי לחסרון של בית המקדש. וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר ה' צְבָ-א֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם: זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב...

כאמור בית המקדש הוא מקור הארה רוחנית, מקום השראת השכינה, אבל יחד עם זאת הוא גם מקור השפעת החיות הכלכלית והפרנסה...

הקרבנות מעלים לה' את הדומם החי והצומח, הקרבן בדרך כלל מבעלי חיים, מנחות ונסכים מן הצומח, והמלח על כל קרבן מן הדומם, ואליהם מצטרף האדם המקריב להעלות את כל חלקי הבריאה לגבוה - ועל ידי כך להוריד שפע פרנסה וכלכלה.

העדרו של בית המקדש מונע את מיטב השפע הכלכלי, ומותר ורצוי לשים לב גם לכך בצד האבל על חסרונו העיקרי בהיבטים הרוחניים.

'היוקר יאמיר' הוא אחד מסממני התקופה, וכשיחד עם זאת תשלום המשכנתא גדל בסכומים נכבדים ומעורר תחושה של 'משתכר לצרור נקוב', כשדיור הוא כבר מזמן מושג שאינו בר השגה – אז גם מי שההשגה הרוחנית שלו מצומקת יכול להבין את החסר הגדול בו אנו מצויים.