סיון רהב מאיר: כשהנשיא יצחק הרצוג מדבר על גלות וגאולה

עצה מעשית לקראת תשעה באב. הנה דברים שכותב המחנך הרב חיים פרידלנדר, שהערב ימלאו 37 שנים לפטירתו. התיקון שעלינו לעשות, כך הוא מסביר, הוא קודם כל בדברים הקטנים ביותר:"בעומדנו בימים של אבלות על ירושלים, צריך לתקן את הסיבות שגרמו לכך: פירוד ושנאת חינם. הארת פנים לחברו – זהו חסד גדול ביותר. החיוך המעודד - כוחו גדול יותר מסעד חומרי. סבר פנים יפות - זה מה שאני חייב לתת לכל אחד. זה מגיע לו. על ידי סבר פנים חמורות ועצובות אני עלול לצער בני אדם.

"לא רק את אלה הבאים לביתי צריך לקבל בסבר פנים יפות, אלא גם בלכתי ברחוב אני צריך לשים לב שפני יהיו מאירים. כלפי מי הדברים אמורים? כלפי עוברים ושבים. אנשים שאיני מכיר – חייב אני להאיר להם פנים.

"כדי ליישם דברים אלה אין צורך להפליג למרחקים. ראשית יש לממש זאת בתוך בתינו, להאיר פנים לזולת, לשבור את מחיצות השנאה והפירוד".

לזכרו.

לאהוב ואז לבקר

פעם, בתחילת שנת הלימודים, התבקש ראש הישיבה הרב מיכל יהודה לפקוביץ' על ידי אחד המחנכים לגעור באחד התלמידים, להעביר עליו ביקורת. הוא ענה: "עדיין לא הראיתי לו השנה מספיק אהבה, כדי שאוכל לומר לו ביקורת".

יש פה אמת גדולה: ביקורת מביעים מתוך אכפתיות, אהבה וקרבה. רק אם רוב הקשר הוא חיובי, אפשר להשמיע גם קצת תוכחה.

זה בדיוק מה שמלמד אותנו משה רבנו, בספר דברים שמתחילים לקרוא השבוע. הוא מוכיח את עם ישראל אבל עושה זאת מתוך כבוד עצום ואהבה גדולה. לא מתוך רצון "להראות להם", "לתפוס אותם" ו"להיכנס בהם" אלא מתוך רצון לכוון ולדייק, לרומם אותם להיות מה שהם אמורים להיות.

בחינוך ילדים, בזוגיות, בכל קשר אנושי: בפעם הבאה שאנחנו רוצים לבקר, עלינו לשאול: מה המניע שלנו? והאם נתנו קודם מספיק אהבה?

ממשבר – לצמיחה

"הייתי פסיכולוגית צעירה. יחד עם אחת המומחיות הגדולות בארץ פגשתי אישה שנפגעה ונוצלה. שמעתי את המומחית הבכירה אומרת עליה, אחרי שהלכה: 'אוי, הלך עליה'. המשפט הזה קומם אותי, טלטל אותי. לא הסכמתי לגישה הזו. לא הלך עליה!".

כך סיפרה הפסיכולוגית שרונה שוורצברג בזום השבועי של קהילת "מתחדשות". לדבריה, כל משבר שאנחנו עוברים – הוא הזדמנות לא רק להחלמה, אלא יותר מכך: להגשמה.

"הכאב שכל אחד מאיתנו חווה בחיים יכול להיות בדיוק המפתח לתיקון. מול מחלה, מצוקה כלכלית, חיפוש זוגיות, מצב רוח ירוד – צריך קודם כל להכיר בכאב. לא להדחיק אותו, אבל בהמשך לדעת ש'אני זה לא הכאב שלי'. יש הבדלה ביני לבינו. ואז אפשר לקחת את הכאב ולהפוך אותו למנוף. אפילו לעזור לאחרים בעתיד.

"תחשבו על יוסף הצדיק. אם הוא לא היה נמכר ונזרק לבור ונשלח לכלא, האם הוא היה צומח להיות יוסף הצדיק? תחשבו על עם ישראל בלי השעבוד במצרים, האם היינו מגיעים למה שהגענו? וכך גם מול כל קושי כיום – צריך לחשוב איך גם ממנו יצמחו בסוף דברים חדשים וטובים".

תודה, שרונה. שנזכה לא רק לפתור משברים אלא לעלות מהם לרמה גבוהה יותר.

מכאן – והלאה

חודש טוב! אתמול חל ראש חודש אב, ובכל שנה מציינים בימים אלה גם את יום פטירתו של רש"י. 918 שנים לפטירתו של רבי שלמה יצחקי, הפרשן החשוב והמפורסם ביותר של התורה.

הנה משהו קטן ומרגש שנמצא בשולי מפעל החיים שלו. באמצע הפירוש הארוך והמפורט של רש"י לתלמוד (ליתר דיוק: במסכת בבא בתרא, דף כ"ט) כתוב פתאום: "כאן מת רש"י". כל מי שקורא זאת בוודאי עוצר לרגע, חושב ומצטער.

אבל שורה אחר כך כתוב: "מכאן ואילך פירוש הרשב"ם". הרשב"ם, רבי שמואל בן רבי מאיר, הוא הנכד של רש"י ופרשן ידוע.

יש משהו מיוחד בעצירה הזו באמצע שטף הלימוד כדי להיפרד, להתאבל ולהגיד תודה לסבא, וגם כדי להמשיך עם הנכד את השרשרת הנצחית הזו, מדור לדור, עד אלינו.

לפני 918 שנים כתבו "כאן נפטר רש"י". אנחנו לומדים את הפירוש שלו גם היום.

המשפט של דוד יהודה

נכנסתי רק לרגע לבדוק הודעות, והרגשתי בעולם מקביל: מור בלולו היא מדריכה בתנועת הנוער "מקום בלב" בקרית גת. היא שלחה לי תמונה של הפעילות השבועית שלהם, שבה הם לקחו את המשפט של דוד יהודה יצחק ז"ל, שנפל בג'נין, וצבעו קיר שלם ליד הכביש הראשי עם המסר שלו: "תהיה טוב, פשוט טוב, בלי רעש וצלצולים, בלי לבלבל את המוח. פשוט להיות טוב".

רב-סמל דוד יהודה יצחק הי"ד (צילום: דובר צה"ל, באדיבות המשפחה)

אילנית היא תושבת שוהם שגייסה תוך כמה שעות 2677 ₪, עיצבה את המשפט הזה ומעכשיו הוא מתנוסס גם על שלט חוצות ביישוב שוהם.

הנוער של בית-אל, צעירים שכמו דוד מתנדבים בארגון נח"ל שמסייע לילדים בעלי מוגבלויות, הדפיסו את המשפט הזה שלו על החולצות שלהם.

והם כולם כמובן מודים לאופק אוחיון, הנער מטבריה שלקח את החסכונות שלו כעובד במסעדה, וקנה שלט חוצות לחודש, במרכז טבריה.

המשפט שדוד ז"ל כתב לעצמו במחברת, בכתב יד, הגיע כבר למיליונים.

למה מחאו הלילה כפיים?

הנשיא יצחק הרצוג פתח אמש את נאומו ההיסטורי בארצות הברית כך:"אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, בחתונות יהודיות נהוג להניח כוס על הקרקע, ואז לדרוך עליה ולשבור אותה, כדי לציין את חורבן בית המקדש בירושלים, לפני 2,000 שנה. רק לאחר שבירת הכוס, החגיגה יכולה להתחיל באמת. בתוך האירוע המשמח ביותר בחייהם של שני אנשים שהתאחדו כדי לבנות יחד דבר מה שלם – אנו מבקשים לזכור את השבר בעברה של האומה שלנו, כך המר נמהל במתוק.

"היום הוא היום הראשון בחודש אב, לפי לוח השנה העברי. במסורת היהודית זו תקופה קודרת ועצובה, שבה אנו מתאבלים על חורבן בתי המקדש. קהילות יהודיות בכל העולם מבכות במועד זה את תחילת הגלות שלנו מארצנו, גלות של 2,000 שנה שבהן לא נותק הקשר הרוחני לארץ אבותינו, ולא פסקה הכמיהה לחזור הביתה, ולהשיב לנו את עצמאותנו...

"בשנת 1949, נפגש הנשיא האמריקני הארי טרומן בחדר הסגלגל עם הרב הראשי של מדינת ישראל שזה עתה הוקמה, סבא שלי - הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. היה זה שנים לא רבות לאחר שכל אחד מהם פעל בנפרד בכל המרץ למען הצלת יהודי אירופה שנטבחו בשואה על ידי הנאצים. בשיחתו עם הנשיא טרומן, הודה לו הרב הרצוג על היותו המנהיג העולמי הראשון שהכיר רשמית במדינת ישראל, 11 דקות מרגע הקמתה.

"הוא דיבר על ההשגחה האלוקית שייעדה את הנשיא טרומן לעזור להביא לתקומת ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. עדים שנכחו בחדר סיפרו שדמעות זלגו על לחייו של הנשיא טרומן".

לדעתי כמה דמעות זלגו גם אתמול באולם. מאות חברים בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית, משתי המפלגות, עמדו על רגליהם והריעו במשך דקות ארוכות. לא רק להרצוג. הם בעצם הריעו לסיפור שלנו.