צום בתשעה באב בלבד – החמצה של המהות כולה

מי לדעתכם מקיים בצורה טובה יותר את תכלית יום תשעה באב? אחד שהצום קשה לו, והוא מתענה וסובל, וגם בדיוק המזגן בבית שלו התקלקל, ואם זה לא מספיק, אז בגלל שהוא מכור לקפה אז בנוסף להכול יש לו גם מיגרנה, או מישהו שצומות לא מכבידות עליו יותר מדי, והוא יושב בחדרו הממוזג ועושה חשבון נפש עם עצמו?

מן הסתם שהרבה ישיבו לשאלה זו בנחרצות שוודאי שאותו אחד שסבל מהחום ומהכאב ראש מילא את חובת היום בדרגה גבוהה יותר, מכיוון שהצום היה ממש קשה לו, ואילו השני בקושי הרגיש את הצום, אז איזו מעלה יש פה כבר?

אולם האמת היא, שעיקר תכלית הצום הוא לא העינוי והסבל, אלא התשובה ושינוי המעשים. וכך כותב הרמב"ם: "וכל אלו הימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפתוח את דרכי התשובה. ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרמו להם ולנו אותן הצרות. שבזיכרון הדברים אלו נשוב להיטיב, כמו שנאמר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲו‍ֹנָם וְאֶת עֲו‍ֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי" (ויקרא כו, מ)" (רמב"ם, הלכות תענית, פרק חמישי).

בספר ההלכה היסודי 'משנה ברורה' נכתב על דברים אלו של הרמב"ם: "ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים, ולפשפש במעשיו ולשוב בהם. כי אין העיקר התענית... ואין התענית אלא הכנה לתשובה.לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפסו הטפל והניחו העיקר. ומכל מקום אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מִצְוַת עשה מדברי הנביאים להתענות בהם" (משנה ברורה, סימן תקמט).

כלומר, עיקר מטרתם של ימי התענית על חורבן הבית הוא עשיית התשובה על מעשינו הרעים. ומכל מקום, יש החובה גם בתענית שהיא מצות עשה מדברי נביאים.

התענית נועדה להזכיר לנו שמשום חטאינו אנו נמצאים עד עתה במצב של חורבן, של גלות, במצב שבו אין השראת שכינה והצרות לא פוסקות. עיקר התענית והאבלות על החורבן היא כדי שנזכור שבגלל עוונותינו ומצבנו הרוחני, הבית נחרב ועדיין לא נבנה בימינו. ותזכורת זה תפתח את ליבנו להתעורר לתשובה ולשוב ממעשינו הרעים.

מסר זה מובא גם בהפטרת שבת חזון, בו קורא הנביא ישעיהו לעם לחדול ממעשיהם הרעים, לתקן את העוולות שעשו בעברם ולשוב בתשובה – "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ... וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה; צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

החורבן הוא משום שעדיין לא זכינו לתקן את מצבנו הרוחני, ומתוך כך עלינו להתעורר לתשובה, לפשפש במעשינו ולתקן את דרכינו. רק לאחר שנתקן את עצמנו, נתחזק בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום, נתרומם ונתעלה, נזכה לקרב את הגאולה. וזו התכלית של תענית תשעה באב – התשובה.