הכותל המערבי: דברים שלא כולם יודעים עליו

הכותל המערבי הינו אחד השרידים של החומה שבנה המלך הורדוס מסביב להר הבית, כדי להגדילו. את השטח שנוצר בין החומות החדשות לבין ההר המקורי הוא מילא במבנים בעלי קמרונות, שנועדו לאפשר את הגדלת הרחבה העליונה של הר הבית ולאפשר בנייה של מבנה גדול ומפואר. כך, לדוגמה, המתחם בהר הבית המכונה "אורוות שלמה" הוא למעשה חלל בין הקמרונות באחד האזורים.

פעם רחבת הכותל הייתה קטנטנה

אורכו של הכותל המערבי הינו 488 מטר. עד מלחמת ששת הימים, אורכה של רחבת התפילה – שכונתה בערבית סמטת אל בוראק, ובעברית סמטת הכותל – היה 28 מטר ורוחבה 3.6 מטר. ממדים אלו השתנו לאחר כיבוש האזור במלחמת ששת הימים, כאשר במבצע לילי נהרסה שכונת המוגרבים, השכונה שחסמה את הגישה לכותל ושתושביה הציקו למתפללים בו כל השנים. כך נוצרה רחבת התפילה הענקית, שאורכה מגיע היום ל-57 מטר. במהלך השנים עברה הרחבה עבודות בינוי ושיפוצים כדי להקל על המתפללים.

גובהו של הכותל המערבי כיום הינו 40 מטר, מהם 15 מטר גלויים מעל רחבת התפילה והשאר מתחתיה. לפי החוקרים, בזמן שבית המקדש היה קיים הגיע גובהו של הכותל לכ-60 מטר.

משה מונטיפיורי לא הוסיף נדבכים לכותל

כשמתבוננים בכותל המערבי, ניתן להבחין לפי הגודל והצורה של האבנים שלא כולן מקוריות. שבעת הנדבכים התחתונים, עם אבני הענק – שהמחקר עדיין לא יודע להסביר כיצד הובלו למקום זה – הינם מקוריים , והשאר נוספו בתקופות יותר מאוחרות. את הנדבכים המקוריים ניתן לזהות לפי צורת הסיתות מסביב, שנראית כמסגרת רבועה – סיתות שידוע בפי החוקרים כסיתות הרודיאני.

מעל האבנים המסותתות בסיתות הרודיאני ניתן לראות עוד כמה שורות אבנים גדולות עם פנים חלקים – אלו אבנים שנוספו לכותל בתקופה המוסלמית לפני כ-1,300 שנים. האבנים הקטנות שמעליהן נוספו בתקופה העות'מנית.

ההגבהה האחרונה המתועדת של הכותל המערבי בוצעה, ככל הנראה, לפני כמאה שנים על ידי המוסלמים. בוועדת החקירה למאורעות תרפ"ט הואשמו היהודים, כי בניית מחיצה בכותל היא שהתסיסה את האווירה וגרמה למאורעות. אלא שהרב קוק זצ"ל, בעדותו מול הוועדה, אמר שהמוסלמים הם שיצרו את האווירה המתוחה כשהוסיפו את הנדבך העליון לכותל.

בניגוד לסיפור רווח, הנדיב היהודי משה מונטיפיורי אינו קשור לבניית הנדבך העליון – עובדה זו הוכחה סופית כשנבדקו חומרי המליטה שבין האבנים העליונות שבכותל, והתגלה שמדובר בחומר שהומצא שנים רבות לאחר מותו של מונטיפיורי.

כשעומדים מול רחבת הכותל, בצד שמאל יש מעין מנהרה שגם בה מתפללים. הקשת שמעל המנהרה נקראת קשת וילסון, על שמו של הקצין האנגלי שגילה אותה. לדעת החוקרים, קשת זו הייתה חלק מגשר שחיבר בין הר הבית לאזור מגורי העם בירושלים.

לא תמיד היו מתפללים בכותל

גם לאחר חורבן בית המקדש השני ניתנה עדיין ליהודים תקופת מה האפשרות להסתובב בין שרידי הבית. הגמרא במסכת מכות (דף כ"ד ע"ב) מארת ביקור של רבי עקיבא וחבריו במקום: "פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו', וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב (מיכה ג, יב) 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש', בזכריה (ח, ד) כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם', עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.

לאחר מרד בר כוכבא, כ-60 שנה לאחר חורבן בית המקדש, הורחקו היהודים מירושלים כליל, ורק בתשעה באב, יום החורבן, קיבלו אישור להתפלל מול חורבות המקדש.

נוסעים מתקופות שונות תיעדו תפילות בכותל המערבי, החל מלפני כ-600 שנים. מחקר שנערך בשנים האחרונות משער, שהסמטה הצרה שהייתה ליד הכותל הורחבה במסגרת פינוי הריסות בתים שהיו סמוכים אליו אחרי רעידת אדמה שהתרחשה בירושלים לפני כ-550 שנים.

ישנה גם אגדה שמספרת, שלפני כ-500 שנה, כשהסולטן סולימן כבש את ירושלים הוא חיפש את שריד בית המקדש ששמע עליו, וכששם לב שאנשים באים מרחוק לזרוק זבל במקום מסוים הוא הבין שכנראה הכותל שם, לאחר שאמרו לו שזו מצווה. הוא ניסה להבין איך לפנות את ערימות הזבל שהצטברו במקום, והפיץ שמועה שנמצאו בו מטבעות זהב. המונים הגיעו כדי לפנות את הזבל, וכך נחשף שריד בית המקדש. בתקופה העות'מנית, התפילה במקום הייתה נתונה לרצונם הטוב של השליטים, שלעיתים אף גבו כסף עבור הזכות להתפלל במקום. בתקופת השלטון הבריטי היו תקנות ברורות לגבי התפילה במקום.

פעם היה כאן מחלף

אם מסתכלים על הכותל, כשצועדים מכיוון שער האשפות לרחבת הכותל, ניתן לראות מספר דברים מעניינים. אנו נרד במדרגות לפי השלט של "עזרת ישראל", ושם נראה מעליו בליטה על הכותל – דמוית התחלת קשת. שמה של בליטה זו הינה קשת רובינסון, על שם החוקר שגילה אותה לפני כ-140 שנה. קשת זו הינה שריד למחלף דרכו עלו המתפללים להר הבית ממפלס הרחוב שהיה סמוך לחומה.

בחפירות שנעשו לפני כ-50 שנה, נמצא חרות מתחת לקשת הפסוק "וראיתם ושש לבבכם" [ישעיהו ס"ו]. ברור שמי שחרת את הכתובת עשה זאת כאשר האבנים היו בגובה אדם. לכן החוקרים משערים שמועד הכתובת הינו מהתקופה הביזנטית, בה אחד הקיסרים רצה לתת ליהודים לבנות בית מקדש, ועל ידי חריטת הכתובת ניסה לעודדם לעשות זאת.

בפינה שמתחת לקשת ישנם שני חורים בכותל – אחד בדופן המערבית ואחד בדופן הדרומית. לפי מסורת מוסלמית חדשה – לחור זה קשר מוחמד את סוסו אל-בוראק.

צופר השבת הראשון?

סמוך לפינה זו מצאו החוקרים אבן שעליה חרותות המילים "לבית התקיעה". משערים שאבן זו נפלה מהכותל בזמן שהלגיונות הרומיים פירקו את מבנה בית המקדש, וייתכן שזה היה המקום בו תקעו בחצוצרות לפני כניסת השבת – כמו שמתואר במסכת שבת (דף ל"ה): "תנא דבי רבי ישמעאל שש תקיעות תוקעין ערב שבת...". האבן נמצאת במוזיאון, ובמקומה נמצא העתק.

סמוך לכותל היה רחוב שהוביל את האנשים לכניסות להר הבית. מצדו השני של הרחוב היו חנויות רבות, שפתחיהן נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו באזור הכותל הדרומי, כמו גם שרידיהם של מקוואות רבים ששימשו את עולי הרגל ובאי המקדש שהיו צריכים לטבול לפני היכנסם אל הקודש.

ויהי רצון שנזכה לראות בבניינו של בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

אושר נדיבי הינו מורה דרך מוסמך. לשאלות/הערות/הארות: editor.nelech@gmail.com