פרשת ואתחנן: בין בחירה לחורבן, ניתנה לנו תורה של נצח

כולנו מכירים את הציוויים המפורסמים המובאים בפרשתנו: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם".

בפשטות, פסוקים אלו מדברים גם על החובה של כל אחד לשמור על בריאות ושלמות גופו (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י"א הלכות ד'-ה', ספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ד' ועוד. עיין ברכות לב ע"ב ובמהרש"א שם).

זה נכון, וזה עמוק הרבה יותר. כדי להבין את הציוויים הללו לעומקם, מוכרחים אנו לראות את הפסוקים במלואם: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי השם אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב..." (דברים ד', ט') "וְאֹתִי צִוָּה השם בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר השם אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים ד', י"ד-ט"ו).

נשים לב, הציוויים על שמירת הגוף מופיעים בתוך המצווה על זכירת מעמד הר סיני.

הדבר צריך הסבר. אם האזהרה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" מכוונת רק כלפי עניינים רוחניים,  אז הקשר לזכירת מעמד הר סיני מובן (ואכן כך מופיע במקומות רבים - אבות ג', ח', מנחות צט ע"ב ועוד), אולם הפסוקים הללו הרי מכוונים גם על שמירת הגוף, מדוע התורה בחרה להזכיר את הציווי על בריאות הגוף דווקא בתוך הציווי על זכירת מעמד הר סיני?

מזה שהתורה כורכת את שמירת הגוף יחד עם הפסוקים העוסקים בזיכרון מעמד הר סיני ומתן תורה, מוכרח שיש להם קשר מהותי. מהו?

ככל שאדם ערכי יותר, ככל שאדם מבין יותר מהי המשמעות האמיתית של חייו, כך הוא מודע לכך שהוא צריך להיזהר ולשמור על גופו, שהרי הדרך לממש את מטרת החיים עוברת דרך הגוף. אדם שאין לו משמעות לחייו, יש לו פחות סיבות למה לשמור את גופו וחייו. בשביל מה לשמור על החיים אם אין משמעות לחיים? באה התורה ואומרת לנו – הייתם במעמד הר סיני! קיבלתם שם את התורה שמעניקה לכם חיי נצח! הדרך להגיע אל חיי הנצח היא רק דרך הגוף – אז ונשמרתם מאוד לנפשותיכם! יש לגוף שלכם תפקיד כה חשוב – שמרו עליו!

לכן אומרת התורה – "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר השם אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". "כי לא ראיתם כל תמונה" - יש לכם חיים רוחניים שאינם נתפסים בעין אדם. חיים רוחניים בתוך חיי הגוף, וכל כמה שמשמעות החיים גדולה יותר, גם השמירה על הגוף היא חובה גדולה יותר.

* * *

הרמב"ן (ספר המצוות לאו ב') כותב: "שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו, אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים, והוא אמרו יתעלה "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי השם אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב...". אנו חייבים לזכור יום יום את מה שקרה בחורב.

התלמוד כותב: "ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לעכו"ם (אומות העולם) עליו" (שבת פט ע"ב).

על איזה חורבן מדובר?

המילים "חורב" ו"בוחר" הן אותן אותיות. השורש של ב.ח.ר ושל ח.ר.ב (בחירה וחורבן) הוא אותו שורש, ובכללי לשון הקודש - זה אומר שיש קשר מהותי בין שתי המילים. מה הקשר? כאשר אדם בוחר במשהו אחד על פני השני, הדבר השני הופך עבורו לחסר משמעות, ובמילים אחרות – הוא כביכול נחרב (שמעתי מר' משה שפירא זצ"ל בשם המהר"ל).

הר סיני נקרא "חורב", כי כשניתנה עליו התורה ואלוקים בחר בעם ישראל מכל העמים, הבחירה הזו גילתה את האמת בעולם, וכל מי או מה שמתנגד לאמת הזו, הופך להיות באופן טבעי "חרב", חסר תוכן וחסר משמעות.

ואת זה אנו צריכים לזכור כל יום – ניתנה לנו תורה שהיא בעלת ערך אמיתי ונצחי, וכל מה שלא קשור אליה – יבוא יום והוא יתגלה כמשהו לא קיים. ובצד השני – כל מה שכן קשור לתורה, הופך להיות נצחי כמותה.

מיד יום אומרים אנו בתפילה "אשר בחר בנו מכל העמים", "ובנו בחרת מכל עם ולשון". הקדוש ברוך הוא בחר בנו, ונתן לנו תורת אמת, נצחית, וכל מעשינו צריכים להיות לשם שמים, לשם הנצח, מעשים של בניין ולא של חורבן.

כל כך הרבה אנשים ערכו בסוף חייהם חשבון נפש עם עצמם, והם גילו שאת רוב חייהם הם בילו במעשים שנחרבו ובהנאות שהתנדפו. ואת זה אנו צריכים לזכור יום יום – אילו מעשים אתה עושה? במה אתה בוחר?