יסוד הנעל בהורות ובמנהיגות: האם יש דרך לחנך בלי להיכשל?

פעמים רבות אני נשאלת אם יש מתכון מדויק שיאפשר להורים לחנך את ילדיהם מבלי לעשות טעויות.

כשאני מגיעה לבתי ספר, מול קהל של מורות, גם הן מבקשות להן כלים, כדי שעמלנו, "אלה הבנים", לא ירד לטמיון.

הלוואי, אני משיבה תמיד, הלוואי היה, הלוואי ידעתי. והלא גם אני אמא, ואני עדיין מחפשת מתכון כזה, שיאפשר לי לשבת על זרי הדפנה, לשפשף ידיים בהנאה ולומר "הצלחתי!".

זאת אומרת, הם מחונכים, ואני לא נכשלתי....

והילדים שלי, כמו רבים וטובים לפניהם וכנראה גם אחריהם, מבשרים לי חדשים לבקרים שכשהם יהיו הורים – הם ינהגו אחרת לגמרי. במילים אחרות, הם לא ממש מרוצים מדרכי ההורית...

אני פוגשת בנות שחולמות להקים בית ספר בו בנות תרגשנה בטוחות ומכובדות.

ויצאתי לחפש כלים.

מצאתי כי משה רבנו נבחר להיות רועה נאמן. הוא נבחר להנהיג את הילדים של הקב"ה.

בפגישתו הראשונה, או שמא נקרא לזה ראיון העבודה, שבו הקב"ה מכתיר אותו להיות המנהיג, קורה משהו מעניין: הקב"ה רואה שמשה סר לראות, כלומר, מפרש הספורנו: "מתבונן בדבר".

עוצר אותו ה', ואומר לו: "אל תקרב הלום". האבן עזרא מפרש: אל תתקרב, כי יש שם אש. אם רצונך להתקרב, "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא".

מה רוצה הקב"ה ממשה ברגעים אלה, לפני שהוא יוכתר כמנהיג?

מבקש הקב"ה להבהיר לו כי תפקיד חינוך הילדים – קודש הוא! פשוטו כמשמעו, אחריות אדירה. לכל טעות יש השלכות מרחיקות לכת.

ולכן, "של נעליך מעל רגליך".

שמעתי מפי הרב שמחה אילן, כי ר' חיים קנייבסקי פירש זאת כך: "יסוד הנעל בהורות ובמנהיגות".

נעל – ראשי תיבות נשיכה, עקיצה, לחישה.

כדי לזכות להיות הורה, מנהיג – חובה להשיל מעליך את הנעל.

אז בבואנו לחפש כלים, אולי נתחיל בוויתור על אותן מילים ארסיות שהן כמו נשיכת נחש, ניפטר מעקיצות ומלחישות מחלישות. נבין כי נושא החינוך – קודש הוא, ואנחנו נבחרנו, בדיוק כמו משה רבנו. הוא נבחר להנהיג עם, אנחנו נבחרנו להנהיג משפחה, כיתה או בית ספר, והאדמה שאנחנו עומדים עליה, הנושא הזה של חינוך – אדמת קודש הוא!

יהי רצון שנזכה לראות אותם "בנים המאירים את העולם, אלו בתורה ואלו במעשים", שבין כך ובין כך "אתם קרויים בנים".

פרי כהן (לנדאו) היא מרצה ומטפלת בנוער בסיכון.