מפרשת השבוע עד סיפורו של חזקיהו המלך: פרשת ואתחנן היא פרשת התפילה

לפני כל טור שמזכה אותי הקדוש ברוך הוא לכתוב, אני תמיד מבקשת סיעתא דשמיא, ובעברית – עזרה משמיים. אני מתפללת, ובכל פעם נדהמת מחדש...

לפני שניגשתי לכתוב את הטור הזה לפרשת ואתחנן, עמדתי מול החלון, הבטתי על מירון, על רבי שמעון, וידעתי שאני הולכת לכתוב על תפילה. כן, פרשת ואתחנן היא פרשת התפילה. התלבטתי מאיזה כיוון להביא את זה, כי תפילה היא נושא עמוק ורחב. עלה בדעתי לכתוב על ההתמקדות, על הריכוז, ואז נזכרתי בסיפורו של חזקיהו המלך.

התיישבתי ליד המחשב, פתחתי "זוהר על הפרשה" לפרשת ואתחנן, ונדהמתי... המילים הראשונות לפרשת ואתחנן הן: "...רבי יוסי פתח, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'...". נדהמתי! זה בדיוק מה שחשבתי לכתוב! מרגש!

רבי שמעון מזכיר בתחילת פרשת ואתחנן את חזקיהו המלך: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר... כמה הוא הכוח החזק של התורה... שהרי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך אמת, מלמדת אותו עצה איך ישוב לפני ריבונו, ואפילו שתיגזר עליו מיתה – הכל יתבטל ויסתלק ממנו..." (זוהר ואתחנן).

מה היה אצל חזקיהו?

הנביא ישעיהו בן אמוץ מגיע אליו, ובפיו בשורה רעה: "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה...". הוא מבשר למלך, מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא!

למה? שואל המלך... והנביא עונה: כיוון שלא התחתנת, וביטלת מצוות פריה ורביה. חזקיהו מסביר לנביא שהוא לא התחתן כיוון שראה ברוח הקודש שיצאו ממנו בנים רשעים שיחטיאו את הרבים ויכעיסו את השם. עונה הנביא: למה לך לעסוק בנסתרות? אתה צריך לעשות את מה שמוטל עליך!

חזקיהו עושה תשובה, הוא מבקש סליחה, הוא מבקש את בתו של הנביא. "אולי זכותך תעזור לי", הוא אומר, אבל זה לא עוזר. כבר נגזרה עליך גזירה, אומר הנביא, וחזקיהו מביט בו ואומר: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא, שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים". ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'...

שימי לב, זה לא רופא אמר שהוא ימות, זה לא פרופסור – זה השם יתברך! זו גזירה שהשם יתברך גזר עליו! ולמרות זאת, חזקיהו המלך לא מתייאש. הוא ספג את זה בבית, הוא קיבל את זה בגנים, זה זורם לו בדם, שיהודי לא מתייאש, גם אם החרב החדה נוגעת לו בעורק הראשי. גם אם הגזירה כבר נגזרה.

מה עושה חזקיהו המלך? ואיזו סגולה ענקית יש לנו מהסיפור הזה?

בעזרת השם בשבוע הבא.