"בהתנגדות לרפורמה המשפטית יש צביעות גדולה. כשממשלות שמאל עשו דברים שלא אהבנו – לא שברנו את הכלים"

"האמת היא שלא חשבנו שזה יפרוץ ככה, אבל ההצלחה המטורפת שהייתה לקווי הנייעס הפתיעה גם אותנו", מתוודה באחד מרגעי השיא של שיחתנו מנחם מרדכי שורץ, הידוע יותר בכינויו התקשורתי 'מני גירא-שורץ'. קווי הנייעס עשו מהפכה משמעותית בצריכת התקשורת של הציבור החרדי, וזיק של שובבות עולה בעיניו של מני כשהוא מספר על ימיו הראשונים של גוף תקשורת ייחודי זה.

"לאחר מספר שנים שבהן עבדתי במספר תפקידים שונים בערוצי הקודש, שהיו למעשה תחנות רדיו חרדיות פיראטיות, הצטרפתי למקימי קווי הנייעס. בתקופה ההיא התחילו לפתח את האפשרות שטלפונים ניידים יוכלו לשמש גם כמכשירי רדיו, ופשוט עלינו על הגל. השתמשנו במרכזייה טלפונית ששימשה כמערכת חדשות. אנשים היו מתקשרים למספר הטלפון ושומעים חדשות ושידורים. חברתי לאחים ביכלר הידועים מתחום היח"צ, ובעזרת חברה טכנולוגית יצרנו עולם תוכן פנים חרדי, וקראנו לו 'מוקד הנייעס, הקול החרדי'. היום יש למילה נייעס תדמית של רכילות, אבל בתקופה ההיא זה היה יותר במובן של חדשות.

"היינו ממש גוף תקשורת לכל דבר ועניין. היו לנו כתבים בשטח, ואני שימשתי כעורך הראשי. היינו מעבירים עדכונים מאירועים חשובים – חרדיים וכלליים, היינו מעדכנים מהנעשה בחצרות אדמו"רים ורבנים, ולאט לאט פיתחנו את זה יותר ויותר. במהלך השנים היו לנו עשרות סיפורים שפתחו מהדורות בכל המדינה, אייטמים שכלי התקשורת הכי גדולים בארץ לקחו מאיתנו אחרי שחשפנו אותם. בשנים ההן הציבור הכללי לא ידע מה קורה בציבור החרדי, ופתאום הענקנו לו חלון. צריך להבין שבימים ההם אין אפילו תחנת רדיו חרדית אחת. 'קול חי' דאז לא פנתה לקהל חרדי, 'קול ברמה' עדיין לא קמה וכו'. הייתי שותף בבעלות על קווי הנייעס, ובמשך עשר שנים בפועל שימשתי כעורך הראשי של הקווים האלה. בשלב מסוים רבנים התחילו לצאת נגד קווי הנייעס, לי היה ברור שאני עוזב את העניין, ובאמת תוך זמן קצר יצאתי משם ולא חזרתי שוב".

בהיכלות ערוצי הקודש

מבט מהיר על פניו של מני שורץ, 41, נשוי ואב לארבעה המתגורר בירושלים, מגלה שהוא כנראה מעט מתגעגע לימים מלאי האקשן של קווי הנייעס, אך לדבריו גם כיום הוא מתמלא בסיפוק מעשייתו. "בשנים האחרונות אני עובד כיועץ תקשורת, אסטרטגיה ותוכן, והשדה העיקרי שאני פועל בו הוא השדה העיתונאי והתקשורתי".

באיזה שלב החל החיבור הראשוני שלך לעולם התקשורת?

"נולדתי למשפחה חרדית חסידית, ומגיל צעיר אהבתי לשמוע רדיו ואכן שמעתי הרבה. כשהייתי בן 16 כמה חברים שלי מהישיבה התחילו לעבוד בערוצי הקודש, והם הכניסו אותי לעניין. זה היה סביב שנת 97', בימים שבהם עדיין לא הייתה תחנת רדיו חרדית בישראל. בתור ילד חלמתי לעבוד ברדיו, ובאחת מחופשות בין הזמנים התחלתי להתנדב כמפיק באחת התחנות. מאוד אהבתי את העבודה שם, וזה גם היה לא חוקי ולכן הוסיף עניין. המנהל של הרדיו, הרב דניאל יום טוב, אהב אותי, ולאט לאט התקדמתי בתחנה ועשיתי עוד ועוד תפקידים. עד היום יש לי הערכה גדולה אליו בזכות מה שהוא עשה עבורי.

"כידוע בתוכניות רדיו נהוג לתת קרדיטים לטכנאים וכו', ולפני אחת התכניות אחד המגישים שאל אותי איך לקרוא לי בשלב הקרדיטים ואמרתי שקוראים לי מנחם שורץ. בתקופה ההיא אף אחד לא הזדהה בשמו האמיתי, גם כי זה לא היה מקובל בעולם החרדי לעבוד בתקשורת וגם כי זה כאמור לא היה חוקי, אז לגבי שם פרטי החלטנו ללכת על מני. התלבטנו לגבי שם המשפחה, ואותו מגיש פתח דיסק שהיה בתחנה וראה את שמו של המעבד – דיוויד גירא, ואמר 'יאללה, מהיום קוראים לך מני גירא'. לימים הבנתי שזו הייתה סייעתא דשמיא, כי אני לא מכיר עוד חרדי אחד עם שם משפחה כזה, וזה ממש יצר לי שם ייחודי שעם השנים הפך להיות השם בו אני מוכר לציבור. בפועל היום השתלב השם הבדוי עם זה האמיתי והשתמר ה'גירא-שורץ'".

לאחר ההתנסות הראשונית בתחנה פיראטית, מתי התחלת לעבוד בעולם התקשורת באופן מסודר?

"התחתנתי בגיל צעיר, 19, ומיד אחרי החתונה התחלתי לעבוד ברדיו באופן יותר יציב. עברתי לרדיו עשר, שהיה הכי חזק בזמנו מבין כל ערוצי הקודש, וקיבלתי משכורת מסודרת. בהמשך התקבלתי לרדיו 'קול חי' שכבר תפקד כרדיו חרדי, הגשתי תכניות ושימשתי כפרשן הרדיו. לאחר שנה וחצי התחלתי לערוך את אתר 'בחדרי חרדים' במשך למעלה משלוש שנים, ומאז שעזבתי שם אני עובד כיועץ תקשורת ואסטרטגיה עצמאי. בין היתר שימשתי כיועץ תקשורת של גופים ציבוריים, כמו משרד הבריאות, עיריית ירושלים, פרויקט מירון, וכן של דמויות פוליטיות כמו איתמר בן גביר, יוסי דייטש ועוד. בנוסף לכך שימשתי כיועץ הקמה של 'קול חי מיוזיק', ושנים רבות לפני שהתחנה קמה אמרתי למנכ"ל הרדיו אבי רוזן שחייבים להקים תחנה שתשדר רק מוזיקה. אחד התחומים היחידים בעולם התקשורת שלמדתי בצורה מקצועית זה הגשת מוזיקה, ברדיו תל אביב. בזכות כך ידעתי איך עורכים ומגישים מוזיקה, והסברתי להם איך בונים פלייליסטים וכו'".

אתגרי ההנהגה החרדית

בחודשים האחרונים מדינת ישראל נתונה במשבר חברתי סביב סוגיית הרפורמה המשפטית. את זאת כמובן קשה לפספס, ובהקשר זה משמש גירא-שורץ כאחד הקולות הבולטים של מחנה הימין בכלל והחרדים בפרט. "אני לא יודע לאן המשבר הזה הולך", הוא אומר באכזבה. "אני בדרך כלל טיפוס אופטימי, אבל באמת לא רואה איך העניין הזה מסתדר. מה שמרגיע אותי ונותן לי תקווה זה שאני מאמין בה' ויודע שהוא זה שמנהל את הכל. אין ספק שאנחנו נמצאים במשבר בעיקר בגלל האיבה שנוצרה בין אחים. גם ככה לא תמיד כולנו היינו חברים אחד של השני, אבל לאחרונה זה החריף. יש דברים מאוד חמורים שנאמרים משני הכיוונים, ויוצרים נזק ארוך טווח. הדור הצעיר רואה מה קורה, ויהיה קשה לתקן את זה. עלינו להראות להם שיש סובלנות והכלה משני הצדדים, ואני משתדל בכוחותיי לעשות מה שאפשר".

מה דעתך על המחנה שמתנגד לרפורמה המשפטית ודרכי התנגדותם?

"יש צביעות גדולה בכל הנושא הזה, ויש עיוותים גדולים. כל אחד מבין איזה נוכלות יש פה. לא יכול להיות שאם הממשלה רוצה לשנות חוק מסוים, מי שלא תומך בזה יגיד שזה קץ הדמוקרטיה. זה צביעות ונוכלות. לא נולדנו אתמול, וכשממשלות שמאל עשו דברים גדולים שלא אהבנו לא שברנו את הכלים. מעבר לזה, השיח נהיה מאוד אלים, וליאיר לפיד יש חלק גדול בעניין הזה. בשיח שלו יש כמויות גדולות של רעל, ותמונת עולם שבה יש טובים ורעים, בני אור ובני חושך. ויחד עם זאת אני חושב שגם חלק מנציגי הימין לא מדברים באופן מספיק מכבד, וגם לח"כים החרדים יש מה לתקן בהתנהלותם.

"אמנם אנחנו חיים בארץ ישראל ויש פריחה של עולם התורה, אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש לצידנו אנשים רבים שאינם מודעים ליופיים של חיי התורה והמצוות, או שהם לא מעוניינים בחיי התורה והמצוות. ולכן לפעמים דברים שאנחנו כחרדים ודתיים אומרים – יכולים לגרום לחילול ה'. אנחנו צריכים להגיד ולעשות את הדברים באופן שיתקבל ויהיה אהוב. אני לא אומר שאי אפשר לדבר, אבל השאלה היא איך ומה אתה אומר. יש לנו נציגים שלא ערניים מספיק לאיך הטקסטים שלהם מתקבלים, כל דבר כמעט אפשר להגיד באופן ראוי ובאופן לא ראוי. כיהודי שומר תורה ומצוות אתה חייב לעשות את המקסימום כדי ששם שמיים יתקדש על ידך, ובתקופה רגישה זו עוד יותר".

לא מעט מהמפגינים נגד הרפורמה מדברים על חששם מהחרדים, מה לדעתך עומד בבסיס העניין?

"חלק גדול ממה שמניע את המפגינים זה פחד אמיתי מהחברה החרדית והגדילה שלה. אנשים מפחדים שתהיה פה כפייה דתית, אבל אצל החרדים אין אידיאל כזה בכלל. לתפיסתנו אנחנו עדיין בגלות, ואין לנו אידיאל שתהיה כאן מדינת הלכה. המדינה עצמה היא לא אידיאל מבחינתנו, לא באנו לפה כדי להקים מדינה. אנחנו שמחים במדינה, לוקחים בה חלק, אבל לא מקדשים אותה. הרבה אנשים מהציונות הדתית, אגב, כן היו רוצים שינויים כאלה במדינה, אבל לחרדים ככלל אין שאיפות כאלה.

(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

"ויחד עם זאת אני יכול לומר שאני מזהה כאב אמיתי בקרב תומכי הרפורמה, אנשים שיש להם הרבה זעם כלפי החרדים. כשאתה מראה לאנשים גרפים אמיתיים שמראים בהם מציאות כלכלית שבה החרדים הולכים וגדלים, והחרדים מכניסים פחות והחילונים יותר, זו בעיה. אנחנו חיים באמונה שהקב"ה מנהל הכל ובתוך כך גם את הכלכלה ושלימוד התורה יביא ברכה, אבל יש אנשים שלא מאמינים בזה והמצב הזה כואב להם. ולדעתי ההנהגה החרדית חייבת לטפל בזה. אולי באופן הסברתי, אולי בעידוד יציאה לעבודה של מי שלא לומד, בהבלטת התרומה של הציבור החרדי, מה שהם יראו לנכון. זו בעיה שצריכה פתרון, ואי אפשר להגיד 'אנחנו חיים בקהילות שלנו ושאר עם ישראל לא מעניין אותנו'. עלינו לעשות כל מה שניתן למען כדי שיתגדל ויתקדש שמיה רבא".