מה עושים עם מתבגר שמורד בדרך ה'? תשובתו הנפלאה של הרב פאם זצ"ל

השבוע יחול יום השנה לפטירתו של אחד מגדולי הדור בארה"ב, הרב אברהם יעקב פאם זצ"ל, שהיה ראש ישיבת "תורה ודעת" בברוקלין, ויו"ר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל שם. בספרו "מורה צדק" (עמ' קס"ג) הוא נשאל: "מה יעשו ההורים עם ילד בגיל ההתבגרות, שהוא מורד, ומסרב לילך בדרך הישר בעניני יראת השם?". בתשובתו, ענה הרב הדרכה נפלאה שראוי להכיר, ולכן פשוט אצטט אותה: "זוהי שאלה שעולה באמת לעיתים תכופות, ובעיה זו מצויה בבתים הטובים ביותר. ובפרט שבחור מגיע לגיל ההתבגרות, משנת 13 עד 20, גיל קשה, קשה מאוד. ובמקרים רבים הוא גיל של 'פרשת דרכים', ויש שעושים 'סיבוב לא נכון'.

"ואני ראיתי שתי גישות לבעיה זו. במקרה אחד, ההורים איבדו את הסבלנות, שלא יכלו בשום אופן לסבול את זה יותר, ולא יכלו עוד להתמודד עם זה, וזרקו אותו מן הבית! ומקרה זה לא הסתיים יפה בכלל, והבחור ירד ממש מטה מטה, והנהגה זו של ההורים נעשתה לנימוק שלו, ההורים זרקו אותו מן הבית, מעתה הוא חופשי לעשות כל מה שרוצה. ההורים איבדו כל מגע איתו, ועד היום הוא עדיין לא חזר ליהדות.

"ומאידך גיסא, ראיתי משפחה במצב דומה, והיתה להם הסבלנות. המשפחה לא הראתה מעולם לבנם שום איבה, ח"ו, ושום תסכול, ולא הראו שום יחס של תיעוב אליו, רק טיפלו בזה כמו שמטפלים במחלה עוברת. וכדוגמת מי שיש לו מחלה גופנית, רחמנא ליצלן, שהצער הוא נורא, ועושים כל מה שאפשר, ומתפללים, ומקוים לטוב. כמו כן הוא במחלה הזו. וסוף סוף הרגיש הבחור הנ"ל קרבה למשפחתו, ולפיכך, כשגדל קצת, ונעשה יותר שכלי, הוא הכיר לבסוף שמקומו הנכון הוא בדרך של הבית שלו, וסופו של דבר, אחרי כמה שנים, עשה הבחור סיבוב לטובה, וההורים הלכו עמו לארץ ישראל, וסידרו אותו בישיבה מסוימת, ונעשה לבן תורה אמיתי, וגם עשה שידוך יפה, והיום הוא מבני התורה החשובים.

"אין להשוות מצבים שונים, אבל התוצאות משתי הגישות האלה בודאי מורות אל הדרך של סבלנות. ואני יודע ומכיר מצבים אחרים דומים להנ"ל.

"לא שהיה הדבר קל, שאף משפחה לא תהיה מנוסה עם בעיה כזו, דבר זה הוא עוגמת נפש יום-יומית, והוא מר כמוות, בעת שההורים רואים את בנם, שהיתה לו היכולת להיות תכשיט, ועתה הוא הולך ופונה מדרך היהדות, רחמנא ליצלן, דבר זה הוא גלולה מרה עד מאוד וקשה לבליעה, איום ונורא. אין זה דבר קל, זה מכאיב.

"ושאלה זו מגיעה אלי מדי פעם, ותמיד אני אומר בזה: תתנהגו בסבלנות. לא לזרוק אותו, ולא לדחותו. רק תתנהגו עמו בטוב, עם סבלנות, והקב"ה יעזור".

עד כאן לשון הרב פאם זצ"ל, והבאתי את התשובה כלשונה. כמוה הורו גם גדולי הדור כאן בארץ ישראל, כמו שציטטתי בעבר מגדולי ישראל שונים, מהדורות קודמים, וגם בדור שלנו. בעניין זה לא ידוע לי על מחלוקות, ויש הסכמה שראוי "למשכם בעבותות אהבה, ולא לדחות חלילה". כך הם הורו, וזו דרך האמת, שעדיפה על האלטרנטיבות המסוכנות. וה' יעזור שנזכה כולנו לרוב נחת תמיד.