"הם התקשרו אליי בצעקות איומות, הייתי המום. חזרנו הביתה ופשוט בכינו"

התורה מגלה לנו מהו כוחו של וויתור. רחל אמנו ציפתה וייחלה כל כך להינשא ליעקב אבינו, שהיה משורש נשמתה, אך כאשר היא גילתה שאביה עומד לרמות את יעקב אבינו ולחתן את אחותה, לאה, במקומה עם יעקב אבינו – היא וויתרה, על מנת שאחותה לא תתבזה, ומסרה לאחותה לאה את סימני הזיהוי שהיו מסוכמים בסתר בינה לבין יעקב אבינו, כדי לוודא שהיא זו שעומדת תחת החופה.

אך כאן הסיפור לא נגמר. התורה מגלה לנו שרחל אמנו היתה למעשה עקרה, והסיבה שבגללה היא זכתה בסופו של דבר להיפקד בילדים היא אותו וויתור שעשתה ביום חתונתם של יעקב ולאה, כאשר היא זו שהיתה אמורה להינשא ליעקב אבינו.

בתורה נאמר: "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אלוקים ויפתח את רחמה" (בראשית ל', כ"ב). מה בדיוק זכר אלוקים לרחל? רש"י מפרש ומבאר את התשובה: 'זכר לה שמסרה סימניה לאחותה'.

מעשה הוויתור של רחל היה נראה בתחילה כהפסד, אך דווקא בזכות מעשה זה היא זכתה להיות אם האומה היהודית ולהקים את שבטי ישראל.

מוויתור לעולם לא מפסידים. גם אם בתחילה הוויתור נראה כהפסד, בסופו של דבר רק מרוויחים ממנו. ואם כאן בעולמנו לא תמיד מתגלה רווח מכך, השכר הרוחני על הוויתור וודאי קיים ונשאר עומד לנצח-נצחים.

לראות בחוש שמוויתור – לא מפסידים

המקרה הבא התרחש לאחד מתושבי היישוב רכסים בחופשת הקיץ, וכך הוא מספר: "ב'בין הזמנים' השכרתי את דירתי למשפחה מירושלים. הרבה מבני היישוב מכירים את ההתארגנות שלפני השכרת דירה, שכוללת לעשות 'פסח' בכל הבית, פרסום בעיתונות או תיווך, המון טלפונים, שליחת תמונות במיילים ועוד.

לבסוף, אני ורעייתי סגרנו עסקה עם משפחה מירושלים, על 5 לילות – תמורת 1500 ₪ ללילה, כאשר בימים האלו השכרתי דירה בחיפה במחיר של 600 ₪ ללילה. כלומר, נשאר רווח של 900 ₪ ללילה, ועבור 5 לילות אני אמור להרוויח סכום נאה של 4500 ₪.

במשך שלושה ימים רעייתי, אני וכל בני משפחתנו עבדנו עבודת פרך – לנקות, לסדר, לתקן, לצבוע, לכבס ועוד. הגיע היום המיוחל, עזבנו את הבית ונסעו לחיפה.

כעבור שעה המשפחה מירושלים הגיעה לדירתי המצוחצחת והנקייה ברכסים, אבל כנראה שהם היו אנשים לא רגילים (ולצערנו יש כאלה)... הם התקשרו אליי בצעקות איומות. הייתי המום. הם התחילו לצעוק עליי ואמרו שיש להם בן שמפאת מידותיו הרחבות הוא צריך מיטה מיוחדת ולא מיטה של 'ילדים'. עוד הוסיפו ואמרו שהאבא נכה ולא יכול לעלות לקומה השנייה שבדירה, ושאין נוף כמו שהם ציפו, ועל כל זה הם גם ביישו והכלימו אותנו שהמצעים עם ריח לא נעים, למרות שהם יצאו מהכביסה כמו חדשים.

נסעתי במיוחד מחיפה לרכסים כדי לראות על מה המהומה, ולנסות לדבר איתם. הגעתי לדירה. הבית כולו היה נראה כמו ג'ונגל. האבא ה'נכה' – רקד בסלון הבית (כנראה שהיה 'מופת' גדול...). לגבי הילד בעל המידות הרחבות שצריך מיטה מיוחדת – הרי הם לא הודיעו על כך מראש, וגם הם ראו תמונות של הבית והמיטות שנמצאות בו, ובנוסף הם היו אמורים להבין שבמשפחה רגילה יש רק חדר הורים אחד. וכן שאר ה'בעיות' התבררו כלא רציניות ולא אמיתיות.

אם המשפחה המתארחת התחילה לצעוק עליי צעקות איומות. בקיצור, זו היתה נפילה קשה ביותר, עם משפחה לא מתאימה בכלל.

בטבעי אני עדין ביותר, אבל הפעם עמדתי לאבד עשתונות, ופשוט רציתי לקום וללכת עם הכסף (התשלום היה מראש). אבל התגברתי על עצמי בכוחות גדולים, התקשרתי לרב ושאלתי אותו 'מה עושים?'.

הרב ענה לי שלמרות שאני צודק, תמיד כדאי לוותר ולא מפסידים מוויתורים.

מלבד ההפסד הכספי שנגרם לי מההחזר של כל התשלום שלהם, אני הייתי צריך להתמודד בנוסף גם עם ההפסד הכספי של הדירה ששכרתי בחיפה, בה תיכננו לשהות.

התקשרתי לבעל הדירה בחיפה וסיפרתי לו את כל מה שקרה. הוא היה אדיב ונחמד, ואמר לי שהוא צריך סייעתא דשמיא (= סיוע משמים) באיזה עניין, ולכן הוא מוכן לוותר לי על התשלום של שאר הימים, בתקווה שיזכה לברכת שמים באיזה עניין שהוא צריך.

הוא החזיר לי את התשלום כולו, חוץ מהיום הראשון בו היינו בדירה.

חזרנו הביתה לרכסים, ופשוט בכינו. איזו עוגמת נפש, איזו עבודה עצומה לשווא, אילו מילים פוגעניות ספגתי.

באותו יום בשעה 23:15 (!) מצלצל הטלפון, ועל הקו משפחה מירושלים, משכונת 'בית וגן', שמעוניינת להחליף איתנו דירות – הם יהיו בדירתנו ברכסים, ואנחנו נהיה בדירה שלהם בירושלים. וכיוון שאנחנו גרים באזור הצפון האטרקטיבי, הם הציעו להוסיף לנו תשלום של 1000 ₪ עבור כל לילה.

כמובן שקפצנו בשמחה על העסקה.

ארגנו חיש את הבית, ונסענו למחרת לירושלים בששון ובשמחה. גם הרווחנו דירה ענקית ויפה במרומי ירושלים, במקום הדירה בחיפה שהיתה בבניין ישן עם ריח לא כל כך נעים, וגם הרווחנו סכום נטו של 1000 ₪ לכל לילה, ולא 900 ₪. יש לציין כי שאר הימים שהיו פנויים בחופשת 'בין הזמנים' נתפסו בסייעתא דשמיא גדולה.

מכל הסיפור הזה למדתי שני דברים: הראשון, מוויתור רק מרוויחים. הרגשתי שבזכות הוויתור על התשלום מהמשפחה הראשונה, ה' שלח לי ברכה משמים ובזכות כך זכיתי לעסקה המשתלמת עם המשפחה השנייה מירושלים. וידוע המשפט שמרן הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל היה נוהג לומר – "מעולם לא ראיתי מוותר מפסיד".

דבר שני, את העסקה הראשונה עם המשפחה הבעייתית, סגרתי עוד בתקופת ה'סדר' בכולל, וככה יצא שבמקום ללמוד תורה התעסקתי זמן רב עם הסידורים של השכרת הדירה. הרגשתי שבורא עולם כביכול אומר לי: "אתה חושב שלעשות עסקים על חשבון ללמוד תורה יביא לך הצלחה? בוא תראה איך נראה עסק בלי סייעתא דשמיא". ואכן הפסדתי מאותה עסקה.

המדרש אומר: "אמר הקב"ה: 'שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד'" (דברים רבה ד', ה'). וניתן לקרוא זאת בשני אופנים: הראשון, אין אדם שומע לי ומפסיד. כלומר, כאשר אדם ששומע בקול ה' – לא יפסיד מכך. והשני, אין אדם שומע לי – ומפסיד. כלומר, כאשר אדם לא שומע בקול ה', הוא מפסיד מכך.

אני מאחל לכולנו חופשה נעימה ומבורכת, ושנזכה תמיד לקדש שם שמים בכל דרכינו והליכותינו".

מהו כוחו של וויתור? הרב זמיר כהן במסר מחזק. צפו: