גלריות
AI ב'וורט' יהודי: זה מה שתמונה של ואן גוך - לימדה אותי על הגדרת ה'אני'
זה מה שתמונה שעיצבתי בטכנולוגיית AI לימדה אותי על עצמי. ומה הקשר לואן גוך?
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם כ"ז אב התשפ"ג |עודכן
הכל התחיל מאיור של ואן גוך, שאהבתי פעם.
לילה זרוע כוכבים, תמונה מפורסמת בעולם: ירח צהבהב בצד ימין, רקע כחול יפה, שני עצים גבוהים מתנשים מימין לשמיים.
זה מה שיצא כשהגדרתי לבינה המלאכותית לתת לי עיצוב זהה, במספר סגנונות אמנותיים.
ופתאום - זה 'היכה' בי, כשחשבתי למה בעצם כולם כל כך מתלהבים ממנה, מהבינה המלאכותית.
אז בסדר, היא חכמה. זה נכון.
אבל אי אפשר להתעלם מעובדה חשובה לא פחות - אם לא מגדירים אותה כמו שצריך, היא משעממת. היא 'חוזרת' על עצמה. היא לא משהו שהיינו מנסים ליצור בעזרתו אינספור דברים. מתי היא חוזרת לעניין אותנו?
כשהיא מביאה איתה חידוש.
תביטו בתמונות המדהימות האלה ותבינו, שככל טכנולוגיה - גם הבינה המלאכותית חייבת הגדרות מתוחכמות, מדויקות, מפורטות ועמוקות. היא ושטחיות, זה לא הולך ביחד. היא והגדרות ב'שלוף' שמסתיימות בשתיים שלוש מילים, עדיף לא לנסות.
וככה בדיוק אנחנו, אנשי הדור האחרון שמתעייפים מהר מדי, ממה שסביבנו. מתי אנחנו לא מתעייפים, מתי יש לנו חשק לחקור את מה שסביבנו? כשיש לנו איזשהו ניצוץ שמחדש לנו, ניצוץ שמראה לנו חשיבה קצת אחרת, ניצוץ ש'מדליק' ומלהיב אותנו על רעיון מסוים.
זה בדיוק מה שהיהדות עושה לנו, אם, ורק אם - אנחנו מגדירים אותה נכון בתוכנו. תבינו משהו, מה שהיה - הוא שיהיה. ה"תוכנה המשוכללת" הזו הייתה כאן כבר הרבה לפני שחשבנו עליה, והאלוגריתמים שלה יודעים גם יודעים לחשוב במקומנו, כשאנחנו 'מתעייפים' מלחשוב. מתעייפים מלחדש.
האלוגריתמים של היהדות כבר קיבלו את הפקודות הנכונות, כבר מוגדרים הרבה לפני שאנחנו הגדרנו אותם בתוכנו, והם מוכנים ומזומנים להתגלות על המקלדת הוירטואלית של החיים שלנו.
אם, ולו רק, נלמד להגדיר נכון.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>