הסוד המפתיע שמאחורי המעקים ברחוב הירושלמי סורוצקין

בימים אלו צוין יום השנה לפטירתו של סב אשתי. למרות שנפטר לפני מספר שנים, רוחו הגדולה עדיין מפעמת בקרבנו. בגלל שבחייו היה צנוע ושמר על מעשיו הרחק מאין רואים, נשמיט מטור זה את שמו, אבל מעשיו הגדולים ראוי שיישמעו ויהדהדו מעל במה חשובה זו.

הסיפורים על אישיותו הגדולה הם גם סיפורם של עניי ירושלים. כמו אותו יהודי גלמוד, ניצול שואה, שעלה ארצה תשוש ורצוץ ממאורעות הנוראה שבמלחמות, ומאז קבע את משכנו בבית הכנסת 'זכרון משה' כשהוא איננו מתאושש מהחוויות הקשות שעברו עליו. לפרנסתו הוא מכר חפצים ישנים. איכותם של ספק-חפצים ספק-גרוטאות אלו שמכר לא הייתה מהמשופרות. לא מפתיע שלא רבים חננו אותו במבט, ודאי שלא רבים היו אלו שרכשו ממנו את המוצרים, בהם ניסה לעניין שוב ושוב את העוברים והשבים.

אבל סבא היה רוכש. לא פעם אחת, אלא באופן קבוע. הוא היה רוכש מחזיקי מפתחות, שחלקם העלו חלודה. בתקופת חנוכה היו אלו מאות נרות שעווה שעברו לידיו תמורת תשלום הגון, כאשר אף אחד לא יכול היה לדמיין מדוע אדם פרטי רוכש כמויות כאלו של נרות. אבל במשפחה הקרובה זה היה סוד גלוי: הוא לא רכש את זה לעצמו, אלא בשביל אותו אדם אומלל. למען האמת, אותו אדם לא היה היחידי ממנו הוא רכש מוצרים שבהם לאף אחד כמעט לא היה חפץ; הוא עשה זאת כלפי מוכרים ממינים שונים שרווחו באותה עת בירושלים, והיה נוהג להסביר שזו דרכם לאסוף כספים בכבוד.

ארון ששכן בביתו, בצבע ירוק וללא הדר, שבו שיכן את אותם מוצרים חסרי תועלת, סיפר את סיפורם של אותם מעשי חסד קטנים-גדולים שנושאים בחובם הרבה מאוד הדר.

הוא נולד בירושלים בשנת תרצ"ז, למד בתלמוד תורה 'עץ חיים', ובהגיעו לגיל 17, עבר ללמוד בישיבת 'תורת אמת' בעיר. עם חתונתו עבר להתגורר בחו"ל למשך זמן קצר, ולאחר מכן שב לארץ.

במשך שנים ארוכות התפרנס כרואה חשבון. חייו התנהלו ברוגע, מבלי שניסה את מזלו במקומות אחרים. תמיד נהג לומר כי "מה שמגיע לאדם, זה מה שהוא מקבל". אמונתו ניכרה, למרות העובדה כי באותה עת משכורתו הייתה דלה ונאלץ לחיות בצמצום רב. למרות זאת, תמיד הודה לה' על מה שיש ושגור היה על פיו הפסוק "הודו לה' כי טוב". בשנים מאוחרות חי ביתר הרחבה ודאג תמיד לנזקקים.

ולאו דווקא אנשים נזקקים נהנו מכספו. סבא, שנזהר מאוד מאש המחלוקת, שילם במשך שנים ארוכות חלק משמעותי מצורכי ההסקה בבניין שבו התגורר. הוא שימש כוועד בית בתקופה שבה כמה מהשכנים טענו שאין להם צורך בכמות ההסקה שהגיעה לבניין, ובמקום לדרוש מהם בתקיפות את שהיו צריכים לשלם – כפי שכל אחד היה עושה – הוא ויתר, כהרגלו.

מידותיו התרומיות ניכרו היטב ביחסו לשכניו. ממרפסת הסוכה המפוארת והרחבה שהייתה לו נותר חלק קטן בלבד, לאחר שאחד השכנים ביקש ממנו להרחיב את דירתו, והוא, בגדלות, ויתר על הנוחיות שלו מדי שנה בחג, ואישר בו במקום לשכן להרחיב את דירתו. כמובן שמאז חג הסוכות שלו נראה היה שונה לחלוטין, אבל החסד היה חשוב לו יותר מכל. על סיפור זה אמר האדמו"ר ממודז'יץ, שרק עבור זה שווה היה להתוודע לדמותו הגדולה.

אולי הסיפור המשמעותי ביותר, שעמו הותיר חותם על אלפים רבים של אנשים, היה סיפורם של המעקים ברחוב סורוצקין. התושבים שחולפים מדי יום ברחוב הירושלמי אינם יכולים לדמיין כי את המעקים שפזורים ברחבי השכונה הם חייבים לו. בערוב ימיו החליט להציב במקום מעקים, לתועלת הכלל. הוא לא ביקש לדאוג שאחרים יעשו זאת, אלא יזם זאת בעצמו. הוא נימק זאת בכך שלעיתים אדם עלול לטעות בממונו ולקחת מאחרים יותר, והתשובה לכך היא לדאוג לצורכי ציבור.

יהי זכרו ברוך, ויהי רצון שהדברים יהיו לעילוי נשמתו.