זהירות, סכנה! ככה שומרים תורה ומצוות, ומפספסים את כל המטרה

חבר קרוב שלי, בעל תשובה, אמר לי "לפני שנכנסתי לישיבה לבעלי תשובה הייתי בטוח שאני צדיק הדור. רק אחרי שנכנסתי לישיבה הבנתי שהייתי עד עכשיו חצי חילוני". הוא סיפר לי שכשהוא הגיע לראיון קבלה עם ראש הישיבה, הרב שאל אותו "למה הגעת לכאן?", והוא השיב בתמימות "כדי ללמוד תורה". הרב הרצין את פניו ואמר לו "לא, ללמוד תורה אפשר גם מהבית. בישיבה לומדים להיות בן אדם". אומנם לא כולם נכנסים לעולם הישיבות של בעלי תשובה, מסיבות כאלה ואחרות, אבל יש בסיפור הזה מסר לכולנו. ללמוד תורה ולקיים מצוות זה וודאי תכלית חיינו, אבל אם מסתפקים בזה ולא מבינים לאן ה' מנסה להוביל אותנו, אנחנו יכולים לפספס את כל המטרה.

להיצמד לתורה ולחיות על פי התורה אמור להפוך אותנו בסופו של דבר ל'בנים של התורה'. במאמר מוסגר, בכינוי 'בן-תורה' אומנם נהוג לכנות את ציבור האברכים, אבל מבחינת השקפה טהורה זה ממש לא מדויק. בן-תורה הוא כל יהודי שמבחינתו התורה היא עיקר חייו. הוא יכול לעבוד בעבודת חול לצורך פרנסתו, כמהנדס או סדרן בסופר, אבל השעה וחצי ביום שהוא מקדיש ללימוד תורה היא מבחינתו החלק העיקרי והחשוב של היום. הוא יודע ובאמת מרגיש שכל העיקר של חייו זה אותם רגעים שהוא מקדיש ללימוד תורה ולקיום מצוות, גם אם הוא נאלץ להקדיש יותר זמן לענייני חול.

אז לאן ה' רוצה להוביל אותך דרך התורה והמצוות? הוא רוצה שנהפוך לבני אדם, בני אדם של תורה. אפשר במשך שנים לשמוע שיעורי תורה ולהניח תפילין כל יום, אבל להישאר בפנימיות בדיוק אותו הדבר, וככה מפספסים את כל התכלית. המטרה האמיתית צריכה להיות לרצות להשתנות, והתורה והמצוות הם הכלים שבאמצעותם ניתן להפוך למהות אחרת. אבל אם הרצון להשתנות לא קיים, אז שום דבר לא יעזור. רק כשאדם מקיים תורה ומצוות מתוך מטרה כנה ואמיתית להיות טוב יותר ורוחני יותר, כשזה דורש מצידו עמל ועבודה מנטלית, אז הוא באמת יוכל להשתנות ולהיות 'בן-תורה'.

אחד היתרונות, מבין רבים, של ישיבה/מדרשה לבעלי תשובה, הוא שזה מנחית לתוך מציאות של תיקון מידות, של יציאה מאגואיזם וראיית האחר, חסד, וויתור, של יציאה מאזור הנוחות והתפנוקים שאולי אנו רגילים אליהם מבית. אף אחד לא אומר שזה פשוט, אבל זה עושה אותך בן אדם, 'מענטש' כמו שאומרים בז'רגון התורני. ושוב, גם אם לא נמצאים בישיבה או במדרשה, עדיין צריכים להיות מודעים למטרה האמיתית ולכוון לשם. מטרת התורה היא להצמיח בן אדם של תורה. תכליתן של התורה והמצווה היא להורות את הדרך אל שינוי מהותו של האדם, ולהופכו לישות של תורה בכל הווייתו. וכמו שאמר רבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר "המהר"ל מפראג יצר גולם מגוש של חומר. אין ספק שיצירה זו היא פלא גדול, אך פי כמה גדול הפלא של לקיחת  בן אדם – בשר ודם, מוגבל ביכולותיו ובעל תכונות אנושיות מעורבות – ולעשות ממנו מענטש" (ע"פ הספר 'המאורות הגדולים', עמ' 129).