דיאלוג בחשכה: 4 לקחים חשובים שלמדתי מהביקור במוזיאון העיוורים

בחופשת הקיץ הייתי עם משפחתי במוזיאון החושך, "דיאלוג בחשכה". זהו מתחם שלם, אפל וחשוך, שבא להמחיש למבקרים איך נראה עולמם של לקויי הראיה והעיוורים. מדובר במבנה שכולו חשכה מוחלטת. בכניסה מפקידים את הטלפון ואת המשקפיים (אין בהם צורך), ואז מקבלים מקל נחייה, והולכים לעבר האזור החשוך, שמורכב מכמה חדרים, שהחוויה לסייר בהם, בלי לראות דבר, היא חוויה מרתקת. הלכנו בשוק, ומששנו את הירקות והפירות כדי להחליט מה לימון ומה בטטה. עלינו על סירה ששטה על המים, ואפילו התיישבנו בבית קפה. מיששנו את מטבעות הכסף שלנו כדי לשלם על פחית קולה, ואז שתינו קולה קרה, והכל בעלטה מוחלטת. גילינו איך חוש הריח וחוש הטעם פועלים אחרת לגמרי כאשר לא רואים, ועברנו חוויה יוצאת דופן.

עיקר מה שגרם לנו להצליח להסתדר ככה בלי לראות כלום, זה המדריך שלנו, אדם לקוי ראיה בשם מאיר, שפגשנו רק אחרי שנכנסנו לאזור החשוך, והוא היה המלאך המושיע שלנו. הוא ידע איפה כל אחד נמצא, בזכות חוש השמיעה המפותח שלו, ובנועם ובאדיבות השרה ביטחון. הוא ידע בדיוק איפה כל אחד, עד שאני בכלל חשדתי בו שהוא רואה אותנו דרך משקפת ראיית לילה. אבל כשיצאנו ראינו שהמדריך שלנו באמת עיוור. הוא הצליח ללוות אותנו בזכות יתר חושיו: הוא זיהה כל אחד לפי סגנון צעדיו או הריח שלו, וידע איפה כל אחד נמצא. בהמשך הוא שיתף אותנו במציאות חייו (שאינה סביבה בטוחה כמו במוזיאון) ובאתגרים השונים, הראה לנו סידור וספרי לימוד בכתב ברייל שהוא נעזר בהם, ונתן לנו להרגיש ולטעום את עולמם של לקויי הראיה.

ומה זה קשור לחינוך? יצאנו משם עם כמה תובנות מאלפות:

1. להעריך את מאור העיניים שלנו – שום דבר לא מובן מאליו. אנחנו מברכים כל בוקר: "פוקח עיוורים" בכוונה מסוימת, אבל באמת צריך להעריך ולשמוח עם כל המתנות שקיבלנו מהקב"ה, שאינן מובנות מאליהן!

2. אמפתיה – ההסתכלות שלי ושל הילדים שלי על אנשים עיוורים כבר לא תהיה אותו דבר. הם הזדהו והבינו אותם, באופן שאף הרצאה לא יכולה לחבר. זו ממש היתה הזדמנות לתרגל את השריר הזה של האמפתיה.

3. כאשר חוש הראיה לא עובד, החושים האחרים מתחדדים כדי לפצות. זה בעיקר היה ניכר אצל המדריך שלנו, מאיר. גם ילד עם הפרעת קשב או לקות למידה מפצה על כך בדרך כלל, דרך מגוון תכונות. רבים מילדי הקשב מפתחים תכונות כמו יצירתיות, אלתור, חן, כריזמה, מנהיגות, הומור, חשיבה מחוץ לקופסא ועוד. כאשר מודעים לזה, ניתן להפסיק לנסות למדוד אותם על התכונות בהם הם מתקשים, ולהתחיל לקדם את החוזקות שלהם, שהם לומדים לפתח כדי לפצות על הפרעת הקשב, וכך לחזק את הביטחון העצמי שלהם.

4."לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". יש עיוור פיזי, ויש מי שעיוור למציאות הרוחנית, שגם הוא סוג של עיוור, כי המציאות האמיתית של העולם נעלמת ממנו (ולכן אסור להכשילו, ומצווה עלינו "להעמידו בקרן אורה"). "נר מצווה ותורה אור", והתורה מאירה לנו יעדים וערכים אמיתיים, שצריך לשמוח ולהנכיח בחינוך ילדינו, שאשרינו שזכינו לחיות לאורם.