"דרסתי מישהו בכביש": הפוסט שמסעיר את הרשת

פוסט מטלטל פורסם אמש בדף אנונימי בשם 'וידויים תל אביב' שכשמו כן הוא, מאפשר במה לפרסום סיפורים יוצאי דופן. 

את הפוסט הזה כתבה אישה שדרסה בחור בשם גיא בתל אביב, וישבה על כך בכלא למשך 4 חודשים. 

"דרסתי מישהו בכביש", היא פותחת וכותבת. "העפתי אותו באוויר במעבר חצייה באמצע הלילה ושמעתי את ההדף מהאספלט כשהגוף שלו נחת. אני מתחננת לשמוע צרחות מהכיוון שלו שאני נהגת זבל ושנשים לא יודעות לנהוג, אבל במקום זה אני שומעת משהו הרבה יותר מלחיץ. אני שומעת שקט. כנראה הוא מת.

"דרסתי אותו בכביש נטוש, אמצע הלילה, אין עדים. אני באה להאיץ ולברוח, לא מאמינה שאני הולכת להיות מהאלה שעושים תאונת פגע וברח. תמיד הייתי מקללת אותם בעצמי כשהייתי רואה חדשות.

"אבל אולי אני סתם מחמירה עם עצמי, אולי זה בכלל פח אשפה או תן שדרסתי, והכל בסדר. הדבר הכי נורא שיכול לקרות זה שאצטרך מחר לעשות שטיפה לאוטו. אני יכולה להרשות לעצמי לברוח בלי רגשות אשם.

"על מי אני עובדת, אני עדיין רואה אותו מהמראה של האוטו שרוע על הכביש. 'עשיתי תאונה ברחוב ש״י עגנון לפני הכניסה לשכונת כוכב הצפון, תשלחו מהר אמבולנס' - אני מתקשרת למד״א בזמן שאני עושה פרסה במקום שאסור לפרסס, בתקווה נואשת שזה הדבר הכי פלילי שאעשה היום".

״איזה תאונה? מי מעורב?״

״דרסתי מישהו. מהר הוא לא זז!״

אני מנתקת וזורקת את האוטו בצד, ויוצאת ממנו.

הוא נראה בן 16, הכל מלא דם.

״אתה שומע אותי?״, אני עומדת מולו לא יודעת מה לעשות, כל נגיעה שלי רק יכולה להחמיר את המצב שלו.

הוא לא עונה.

״כן, אני זאת הדורסת". בחיים לא חשבתי שאציג את עצמי ככה בפני מישהו

אני מנסה לבדוק דופק דרך האמה שלו, אני לא מרגישה כלום.

זה לא קורה לי, מאיפה זה נפל עלי פתאום? עד לפני חמש דקות הדאגה היחידה שהייתה לי בחיים זה המועד ב׳ בעוד שבוע בסטטיסטיקה. 

אני שומעת רטט מהפלאפון שלו שנזרק על הכביש. אני מציצה, כתוב על הצג ״אמא".

״אני כל כך מצטערת, אני כל כך מצטערת״ אני ממררת בבכי.

האמבולנס מגיע, הפרמדיקים יוצאים, שואלים אותי מי אני, אני לא מצליחה לנשום.

״את ראית מה שקרה פה?״

״כן, אני זאת הדורסת". בחיים לא חשבתי שאציג את עצמי ככה בפני מישהו.

אני רואה אותם מבצעים בו החייאה ונותנים לו שוקים חשמליים. בינתיים ניידת משטרה מגיעה, מכניסים אותי אליה, ולוקחים אותי לתחנה. ״אני מודה בהכל, רק תגיד לי מה נסגר עם הילד.״

״הוא חי אבל במצב אנוש, נלחמים על החיים שלו. תאמיני לי שאת הראשונה שתדעי אם הוא מת.״

עברו חמש שנים מאותה תאונה. 

ישבתי בכלא ארבעה חודשים. 

לבחור שדרסתי קוראים גיא (שם בדוי).

אחרי שיקום ארוך - הוא בריא לגמרי. לפני כמה חודשים הוא יצר איתי קשר לראשונה. הוא אמר לי משפט שהתקעקע לי במוח ״נכון שכמעט לקחת לי את החיים, אבל באותה המידה גם הצלת אותם כי לא ברחת.״

זה כיווץ לי את הלב, כי כנראה גיא היה לוקח את המילים שלו בחזרה, אם היה יודע כמה רציתי לברוח", היא מסכמת.

***

כצפוי, הפוסט הפך לויראלי וקצר הרבה תגובות מרגשות. הנה כמה מהן: