מדריך הטיולים מרגש: "בנס לא נכנסנו לנחל שבו התרחשה מפולת האבנים"

עוד לא חלף שבוע מאז הטרגדיה הנוראה שאירעה בנחל דוד, שם קיפח את חייו הילד יהודה לוי בן השמונה ז"ל, אחרי שהתרחשה מפולת סלעים שפגעה בו. אין מילים שיוכלו לתאר את עוצמת הטרגדיה, אלא שמסתבר כי בנוסף לאסון הגדול, היה בסיפור הזה גם נס של ממש, וחייהם של מטיילים רבים נצלו בסייעתא דשמיא.

על הנס הזה מספר לנו נוריאל לסרי, מדריך טיולים ותיק: "הכל התחיל ביום רביעי, ערב האסון, כאשר התקשר אליי מישהו וביקש לקבוע הדרכה של קבוצה בנחל דוד, כולל ביקור במפל דוד. מדובר היה בקבוצה שאינה שומרת תורה ומצוות, והם ביקשו שנתחיל את הטיול מוקדם ככל האפשר, כבר בשעה שמונה וחצי בבוקר. מבחינתי זה היה בעייתי, כי אני גר סמוך לירושלים ויש לי מניין קבוע שמסתיים בשעה שבע וחצי. ביקשתי מהם לדחות מעט את הכניסה לנחל, לשעה 8:45 והם הסכימו. אלא שבסופו של דבר התברר לי שגם בשעה הזו לא אעמוד".

נוריאל מדגיש שהעיכוב היה בלתי צפוי ולא טבעי, שכן קריאת התורה התארכה באופן לא רגיל. "הייתי לחוץ מאוד", הוא מספר, "כי ידעתי שהמטיילים מחכים לי, אך מצד שני ידעתי שאני לא מוכן להפסיד את קריאת התורה ולא מתכוון לצאת לפני סיום התפילה. בסופו של דבר יצאתי לדרך באיחור ניכר, והגעתי לשמורה בשעה 9 וחמש דקות. מיותר לציין שאנשים שממתינים למדריך במשך זמן רב תחת השמש הקופחת אינם מרוצים, והבנתי אותם מאוד. כמובן שהתנצלתי וביקשתי את סליחתם. אפילו לא הסברתי להם את עניין קריאת התורה, כי לא ידעתי אם יבינו".

אחרי שהקרח הופשר המריץ נוריאל את המטיילים להיכנס אחריו אל השטח, אלא שכבר בתחילת השביל הם הבחינו בילדים שמתקדמים אל עבר היציאה כשהם בוכים וצורחים. התברר שבזמן שהם היו בשמורה נפלו עליהם אבנים גדולות, והם היו פצועים ושותתי דם. "ניסינו לדובב אותם ולברר מה עבר עליהם", מספר נוריאל, "אבל הם היו נראים בהלם עמוק. רק הצליחו להעביר את המסר שנפלו סלעים גדולים ושיש בשטח פצועים. מיד לאחר מכן ניגש אלינו מישהו מטעם השמורה וביקש מאתנו להתפנות במהירות, כיוון שכוחות ההצלה עומדים להגיע והמצב אינו טוב. יצאנו החוצה וקראנו פרקי תהילים, באותו זמן עוד לא ידענו על האסון הטראגי ועל כך שיש ילד שנהרג, קיווינו לטוב.

"בינתיים לא התאפקתי ושיתפתי את חברי הקבוצה בסיבה שגרמה לי לאחר באותו בוקר. סיפרתי להם שאני משתדל מאוד להיות תמיד בתפילת שחרית מתחילתה ועד סופה, ולא רציתי לוותר על קריאת התורה. רק אז הכתה בנו ההבנה שאם היינו נכנסים לשמורה בשעה 8 וחצי, כפי שהם ביקשו בתחילה, וצועדים בערך במשך עשרים דקות, שזהו בדיוק הזמן שנדרש כדי להגיע למפל, היינו נמצאים באזור האסון בדיוק כשהתרחשה מפולת האבנים. אמרתי לחברי הקבוצה שאני לא יודע חשבונות שמיים, אבל דבר אחד ברור לי - 'כל עכבא היא לטובה', וכשהקב"ה מעכב אותנו יש לכך סיבה".

זמן קצר לאחר מכן הם עברו לטייל בנחל ערוגות, ורק שם התברר להם גודלו של האסון וכבר לא התאים להמשיך בטיול. הדבר גם לא התאפשר טכנית, כי ברשות הטבע והגנים הוחלט לסגור גם את נחל ערוגות בשל האסון בנחל הסמוך. "נפרדנו לשלום", מסכם נוריאל, "עם תחושה קשה בלב בשל האסון, יחד עם תחושת השגחה פרטית בלתי נתפסת. לעולם לא נוכל להבין חשבונות שמיים, אך אין ספק שיש מישהו שמנהל את כל החיים שלנו מלמעלה. הכל מסור בידיו ואך ורק בידיו".