ניגודי עניינים והתערבויות בוטות: אם אלה הם שופטי בג"ץ, פלא שנדרשת רפורמה?

קלמן ליבסקינד, בטורו בעיתון מעריב, חשף לאחרונה רשימה ארוכה של תיקים בהם טיפל המועמד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, כאשר היה בניגוד עניינים בשל מעורבותם של קרובי משפחתו בתיקים שנידונו. הרשימה המדהימה הזאת באורכה ובפרטיה שוללת את האפשרות להסביר כי מדובר במעידה חד-פעמית, ומלמדת כי מדובר בהתנהלות קבועה של התעלמות בוטה מכללים בסיסיים שמחייבים כל נושא בתפקיד ציבורי, בוודאי כאשר מדובר בשופט, ובוודאי שופט בבית משפט העליון.

לפי ליבסקינד, השופט עמית הצהיר באופן רשמי כי הוא מצוי בניגוד עניינים מול שני גופים מסחריים: הבנק הבינלאומי, בו משמש אחיו בתפקיד בכיר, וחברת דור אלון, בה גיסו משמש כיו"ר החברה, ובשל כך הוא מנוע מלדון בענייניהם.

והנה, למרות זאת, מצא ליבסקינד כי עמית דן בהליכים נגד הבנק הבינלאומי וכן בהליכים של הבנק נגד אחרים; הן בעניינים טכניים, והן בעניינים שיש להם השלכה כלכלית גדולה על הבנק. פעמים הוא הצטרף להחלטות של הרכב השופטים, ופעמים שהוא עצמו כתב את פסק הדין.

במקרה אחד הוגשה תביעה ייצוגית נגד חמישה בנקים, ובהם הבינלאומי, בסכום של 219 מיליון שקל, בטענה שהם מפלים לרעה סטודנטים מבוגרים, על רקע גילם, כשהם מעניקים הטבות לסטודנטים צעירים בלבד. למרות שהבנק הבינלאומי היה בין הנתבעים, עמית דן בתיק, ובאופן לא מפתיע דחה את התביעה נגד הבנק, וגם כתב החלטה מנומקת בעניין.

במקרה אחר פנה כתב כאן 11 דאז, צח שפיצן, אל השופט ושאל אותו לפשר עיסוקו בתיק של הבנק הבינלאומי שבו דן. עמית תירץ את התנהלותו בכך שהוא קיבל את התיק הזה כשופט תורן, שפסק הדין שלו ניתן בלי שנדרש לקיים דיון באולם, שהבינלאומי היה רק אחד מתוך 14 משיבים בעתירה, ובכלל, שלא הייתה סיבה לא לדון בתיק מכיוון שהיה ברור לו, לשופט, שדינה של העתירה להידחות על הסף. התגובה הזאת מוזרה והזויה, שכן לא ברור מה הרלוונטיות של כל ההסברים האלה לעובדה הפשוטה שמלמדת שעמית עוסק בעניינו של בנק שהוא עצמו הסביר שיש לו בעיה לעסוק בו, משום שאחיו משמש בו בתפקיד בכיר. וכי אם השופט חושב שהעתירה אמורה להידחות על הסף, הוא כבר לא מצוי בניגוד עניינים?

גם בנוגע לחברת דור אלון, התגלה כי עמית היה מעורב היטב בענייניה המשפטיים. היה זה כאשר דור אלון רכשה את רשת המרכולים AM:PM ודנה בבית המשפט בשאלה האם ניתן יהיה לפותחם בשבת. חמישה שופטים פסקו בסופו של התהליך בעד פתיחת המרכולים בשבת, ושניים נגד. בין התומכים בפתיחה היה גם השופט עמית, שאף נימק היטב את הכרעתו.

ליבסקינד תוהה האם עמית היה פוסק אחרת אלמלא היה גיסו בעל עניין בהחלטה הזו: "את זאת לעולם לא נדע 'מה היה קורה אילו'. מה שאנחנו כן יודעים לומר זה שכאשר לקרוב משפחה שלך יש עניין אישי בתיקים שמתנהלים בבית המשפט העליון, לא יכול להיות שתשב בדין ותפסוק בעניינם".

עמית הגיב לטענותיו של ליבסקינד, וענה תשובה שממחישה יותר מכל את גודל ההיבריס של השופט הנכבד. שימו לב לזה: "השאלה האם על שופט או רשם לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים היא שאלה שצריכה להיבחן לגופה על ידי השופט או הרשם עצמו בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות, וזאת בין אם הגורם שבגינו קמה עילת הפסילה נכלל ברשימת המניעויות ובין אם לאו". הבנתם? אין כללים חיצוניים שחלים על השופט. הוא קובע מה מותר ומה אסור, ואם הוא קבע שמותר, זו ההוכחה שהכל אצלו בסדר...

אבל השופט עמית הוא לא היחיד מחברי מועדון הבג"ץ שמשוכנע כי מעמדו מאפשר לו לעשות ככל העולה בדעתו. מוטי קסטל דיווח בערוץ 14 על פגישות שערך שופט בית המשפט העליון לשעבר מני מזוז עם יובל דיסקין, לשעבר ראש השב"כ וכיום אחד מהעותרים המרכזיים נגד החוק לצמצום עילת הסבירות. יום קודם לכן תועד מזוז בבית קפה בירושלים, כשהוא נפגש ומשוחח עם שופטי העליון יצחק עמית ועוזי פוגלמן, אשר אמורים לדון בעתירתו של דיסקין. גם אם בדיווח זה אין הוכחה חותכת למעשה לא חוקי, אין חולק כי בזמן רגיש שכזה, כאשר המעורבים אמורים לגשת לדון בנושא בניקיון כפיים ובאובייקטיביות, יש במפגשים הללו טעם לפגם, ריח חריף של ניגוד עניינים ומראית עין של ניסיון להטות את השופטים.      

כאשר מזוז נשאל לפשר הפגישות, הוא הגיב בזלזול וניתק את השיחה.

כאשר נחשפים להתנהלות כזאת של שופטי העליון, שדורסים ברגל גסה ובהתנשאות בלתי נתפסת את כללי האתיקה הבסיסיים ולא חשים צורך לשמש כדוגמה ליושרה, נראה שאין מנוס מלנער היטב את המערכת ולהביא לתוכה אנשים הגונים וצנועים שמודעים למגבלות כוחם ולמחויבותם כלפי החוק והציבור.