סיון רהב מאיר: ההתחלות מרגשות. ומה קורה לנו אחרי חודש?

ביום ראשון האחרון היו בדיוק שלושים יום ליום כיפור. חודש ל"כל נדרי". קצת מלחיץ, לא?

פרשת השבוע האחרונה נותנת לנו כיוון אופטימי ומעשי למשימה של כולנו בימים אלה. פרשת "כי תצא" מתארת את מצוות השבת אבידה: אם מצאנו משהו (חמור, כסף או סלולרי) אסור להתעלם ממנו או לקחת אותו לעצמנו, אלא לנסות להחזיר אותו לבעלים שלו.

אבל פרשנינו מסבירים שמצוות השבת אבידה היא עמוקה יותר: גם אנחנו לפעמים אבודים, וגם סביבנו יש אנשים שהלכו לאיבוד. עלינו להשיב את האבידה. צריך להחזיר כל אחד למקומו, לעזור לו לשוב לחיים שהוא חולם לחיות ויכול לחיות.

חודש אלול הוא הזמן לשאול את עצמנו, לקראת חגי תשרי, מה הלך לאיבוד בשנה החולפת? איפה התרחקנו והתבלבלנו? מה בחיים שלנו אנחנו רוצים להחזיר למקום? איפה אנחנו רוצים להיות, אבל באמת?

שני חברים יצאו לדרך

השלט הקטן והצנוע הזה שמישהו מחזיק ביד, מבשר על אחד האירועים המרגשים שאפשר לחשוב עליהם: "ברוכים הבאים לסיום ה-6 של הש"ס של החברים דוד ביאלה ואשר גורן. תזכו לבריאות טובה, נחת מיוצאי חלציכם ולהמשיך להגדיל תורה ולהאדירה".

שני חתני השמחה שנערכה בימים אלה הם תושבי כפר מימון. אשר, 84, הוא ניצול שואה. יליד הונגריה, שעבר שתי צעדות מוות בשלג מקפיא ושרד, עלה לארץ בגיל 8 למוסדות של עליית הנוער והיה ממקימי כפר מימון.

דוד, 91, הוא דור שישי בארץ. יליד ירושלים, לוחם בפלוגה הדתית של מחתרת הלח"י, בוגר ישיבת "מרכז הרב", שעבד במשך עשרות שנים כחוקר במפעלי ים המלח.

שני החברים לומדים יחד 42 שנה, ומסיימים יחד את הש"ס, ששת סדרי המשנה שמרכיבים את התלמוד כולו, בפעם השישית.

בפרשת השבוע מסופר איך כל אחד צריך לחבר את הסיפור הקטן שלו לסיפור המשותף שלנו, במעמד הבאת הביכורים. תסתכלו רגע על הפנים שלהם ותראו את הסיפור המדהים של כולנו: גבורת הגוף וגבורת הרוח, חיים של התמדה, צניעות, בנייה וחברות, 42 שנים של מפגש יומי עם חכמי התלמוד.

מזל טוב, דוד ואשר. ולהתראות בעזרת השם בסיום הבא.

מהחופה – אל החיים

"יש מי שאומר שבחופה יש כזו קדושה, שזה פשוט מסנוור. אי אפשר להביט ולהסתכל, השכינה עצמה נמצאת כאן", כך אמר הלילה הרב בן ציון קוק, בחתונת בנו שלומי עם רותי סוויסה.

ומה מיוחד כל כך בחופה? הכוונה, הרצון, השאיפות. רגעים טהורים שבהם הכל מושלם וחדש, עם פוטנציאל אינסופי.

הרב קוק ציטט מתחת לחופה את הרב אליהו דסלר, שנתן עצה לזוג שמתחיל לבנות את ביתו: "תמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה – כאשר הנכם מרגישים בשעה זו".

כלומר, תמיד תתייחסו אחד לשני כמו בשעת החתונה. הרי ברור לנו איך החתן יגיב אם מתחת לחופה הכלה תבקש ממנו משהו, או להיפך. ברגעים האלה הם רק רוצים להיטיב אחד לשני, להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, ביחד.

החופה הסתיימה, ואז חשבתי שזה אתגר בהרבה תחומים בחיים, בהרבה סוגים של יחסים: להיזכר בקשר הראשוני, ברגעי ההתרגשות, בהתחלה.

זה נכון, למשל, גם בשנת הלימודים שמתחילה כעת. ביום הראשון הציפיות הן בשמיים, והמחברת הראשונה נפתחת בהתלהבות. ומה קורה כעבור חודש?

הלוואי שנצליח לשמר לאורך החיים את הרגעים המכוננים האלה. לזכור מה הרגשנו ומה הבטחנו לעצמנו ברגעים מיוחדים, ולהצליח ליישם זאת לאורך זמן.

מזל טוב, שלומי ורותי. שנזכה.

מול מאה אלף איש, באלמוניות

"שלום סיון, פרסמת השבוע סרטון של הסליחות בכותל, איך החזן מתפלל שלוש פעמים, שוב ושוב, לשלום בינינו, ואיך הקהל עונה אמן בהתלהבות. אז שמי מאור, ואני הבת של יהודה נפתלי, החזן הזה.

"רוב הקוראים לא מכירים את השם שלו, אבל רבים מכירים את הקול שלו: כבר יותר מ-30 שנה אבא חזן, וכשמתחיל חודש אלול הוא מקבל את ברכת הדרך המשפחתית מאימא ומאיתנו, נפרד מהמיטה, ומדי לילה יוצא לכותל, להוביל ציבור ענק של מתפללים.

"הסליחות בכותל הן לא רק תפילה. זה מעמד של אחדות שבו כל חלקי העם מתחברים. כשאני עומדת שם אני רואה אנשים כל כך שונים ומגוונים, שרים את המילים בהתרגשות ביחד עם אבא. אני יודעת שזה בדיוק מה שהוא רוצה.

"הרגע הכי מקסים, מבחינתי, מתרחש בסוף הסליחות. זה רגע שמלמד אותנו שבסופו של דבר החזן, כמו כל אחד מאיתנו, הוא רק שליח: מעמד הסליחות נגמר, אבא יורד מהמרפסת הגבוהה וצועד עם עשרות אלפי אנשים החוצה, כאחד מן ההמון. רוב הציבור לא מזהה אותו, ולא יודע שזה האדם שהיה עכשיו על הבמה והוביל את כל התפילה. מול הקדוש ברוך הוא, אין באמת כוכבים. או אולי בעצם מול הקדוש ברוך הוא, כולנו כוכבים".

מסר מדוד המלך, לחודש אלול

מכירים את פרק כ"ז בתהילים? נהוג לומר אותו בימים האלה של חודש אלול, עד סוף חגי תשרי, כל יום. 14 פסוקים שאמר דוד המלך, שמבטאים יחד תפיסת עולם של אמונה, שלווה ואופטימיות. הנה הסבר על הפסוק הראשון: "לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי – מִמִּי אִירָא? ה' מָעוֹז חַיַּי – מִמִּי אֶפְחָד?".

אנחנו מוקפים באיומים, אמיתיים ומדומיינים. מאיראן ופיגועים, חלילה, דרך פייק ניוז, ועד זן חדש של קורונה.

צריך להתמודד, צריך להיערך, אבל דוד המלך מזכיר לנו מול כל החרדות האלה שיש אלוקים, יש כיוון ותכלית, יש לנו מקור של אור וישועה ("ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"). זה נכון כמסר מחזק לעם כולו, וזה נכון לילד שחושש מפתיחת שנת הלימודים...

וחשוב לזכור מי האיש שאומר לנו את זה: דוד המלך ידע אינספור צרות. הוא חווה רדיפות, אתגרים ומלחמות כל חייו, כמעט ללא הפסקה, והתמודד איתם.

אז אפשר בהחלט לחשוש וצריך להגיב למציאות, אבל יש פה קריאה לא לתת לפחד לשתק אותנו, לנהל אותנו. "מִמִּי אִירָא? מִמִּי אֶפְחָד?", כך מכריז דוד המלך, שיודע שאף אחד לא יכול לקחת לנו את העוגן הזה, שנמצא בתוכנו.