יצרן השופרות: "אנשים קונים שופרות פסולים, ואפילו לא מודעים לכך"

בכל שעה של היום בה תגיעו למפעל השופרות של שמעון קינן ברמת הגולן, תמצאו אותו עם שופר ביד. לפעמים תוקע, לפעמים ממרק ולפעמים מייצר. גם בזמן שאנו משוחחים עימו הוא ממשיך לעבוד וליצור. מדי פעם מפסיק את השיחה, תוקע תקיעה רמה, ומוודא שהשופר אכן מבצע את תפקידו כראוי.

"נולדתי עם שופר ביד", מספר לנו שמעון בחיוך, "מאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי חיבור נדיר לשופרות, ומגיל עשר כבר ידעתי לתקוע בשופר היטב. הבעיה הייתה שלא היה לי שופר וגם לא היה לי כסף לקניית שופר, אז ייצרתי שופר מצינור וממשפך של נפט וכך הייתי תוקע. בגיל 18 הפכתי לבעל תוקע רשמי של בית הכנסת, אחרי הצבא שימשתי כבעל תוקע במשך שמונה שנים בשני בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי. כך למדתי מה נהוג בכל מקום ואיך מקובל לתקוע. בהמשך ייצרתי את השופר הראשון האמיתי בימי חיי. היה זה כאשר שחטנו כבש במושב, ובעוד שכולם סעדו את ליבם, אני ביקשתי לקבל את הקרן. אבא הסביר לי על אופן הייצור של שופרות במרוקו, ואני ניגשתי למלאכה בהתרגשות וניסיתי לחקות את הפעולות. התוצאה הייתה יפה מאוד בלי עין הרע, ומאז הפך ייצור השופרות להיות חלק ממני".

צילום: הדר רופא

ממפעל מתכת לייצור שופרות

שמעון הוא אדם מעניין שתמיד עושה מה שהוא חושב שנכון וטוב עבורו. זו גם הסיבה שכבחור צעיר הוא הלך ללמוד בבית ספר מקצועי והקים לאחר מכן מפעל לייצור מתכת שהקים לולים ורפתות בכל אזור דרום רמת הגולן. אבל בגיל 54 הוא הרגיש שוב משיכה בלתי מוסברת לעולם השופרות.

"סגרתי את עסק המתכת והקמתי עסק של שופרות", הוא מספר. "זה היה אומץ בלתי רגיל, כי המפעל שסגרתי היה מצליח מאוד, ואילו את עולם השופרות לא הכרתי מקרוב ולא ידעתי מאיפה מייבאים בכלל חומרי ייצור. אבל אני איש מלאכה בכל רמ"ח איבריי והאמנתי שאצליח ושהקב"ה יעזור לי".

המשימה הראשונה שלו הייתה לחפש קרניים לייצור השופרות, מה שהתגלה לו כמבצע בלתי פשוט, שכן בארץ אין כלל ייצור של קרניים. "בסופו של דבר חברתי לסוחר מוסלמי מטורקיה וטסתי במיוחד לאיסטנבול, משם הבאתי את הקרניים הראשונות שלי", הוא מספר. "אחד הדברים שעזרו לי שם היה הערבית השוטפת שאני מדבר, הודות לכך שאני מרוקאי וערבית היא שפת הילדות שלי. בהמשך טסתי גם למרוקו כדי להביא משם חומרי ייצור. באותם ימים לא היו טיסות ישירות מישראל, ובכל פעם עברתי בשדות תעופה אחרים בעולם. אני לא מדבר אנגלית וגם לא קורא את השפה, אבל הקב"ה ליווה אותי לכל מקום ופשוט הדריך אותי ושמר עליי. כיום אני מכיר מדינות רבות בעולם, אך ורק בזכות השופרות".

צילום: הדר רופא

אבל קרניים זה לא הכל, כי כדי לייצר שופרות יש צורך גם במכונות. "אין בארץ 'מכונות לשופרות', לכן בניתי את הכל במו ידיי", הוא מבהיר, "שום דבר לא היה פשוט והיו הרבה טעויות בדרך, אבל הכל מלמעלה, ואני לא אומר את זה סתם. הרגשתי באמת כל הזמן את ההשגחה העליונה שעוזרת לי בכל דבר שאני עושה. בכל פעם שהרגשתי שמשהו נתקע, הרמתי עיניים לשמיים, ואמרתי: 'ריבונו של עולם, אני עושה השתדלות, בבקשה תתגייס לעזור לי', והוא תמיד עזר".

ומה הקושי המרכזי בייצור שופרות?

שמעון מצליח להפתיע: "העבודה מאוד מורכבת ומלווה לכל אורכה בקשיים, אבל הקושי המרכזי הוא דווקא לפני העבודה בפועל. כי כבר בשלב ייבוא הקרניים אתה נתקל בבעיה, כי המדינה מערימה קשיים גדולים ולא מאשרת בקלות את הייבוא. זה מצריך הרבה מאוד בירוקרטיה והתעסקות. כמובן שגם הייצור מאוד לא קל, העבודה היא מאוד עדינה ורגישה. מספיק חוסר תשומת לב של רגע אחד, וכבר השופר נפסל".

וזה קורה לך לפעמים?

"כשאנשים שואלים אותי את השאלה הזו, אני משיב בחזרה: 'אשתכם לא שורפת לפעמים את האוכל?' כי גם טבח מקצועי מאוד לפעמים מקדיח תבשיל, וגם בייצור שופרות יש לפעמים טעויות שפוסלות את השופר. כשמדובר בקרניים קטנות עוד אפשר להתמודד, אבל כשזה קורה עם קרן גדולה ומיוחדת, שעבדת קשה כדי לייבא אותה וגם שילמת עליה סכום לא מבוטל, קשה יותר להשלים עם המציאות. עם הזמן למדתי להתמודד עם המצב, ולקבל את הדברים כמו שהם. אני מרגיש כל הזמן שהדברים הם אך ורק משמיים ולא מתלונן.

"כמובן שיש גם את העבודה הקשה כדי להתאים את השופרות לכשרות ולהלכה. הכשרות במפעל שלנו היא בד"ץ עדה חרדית, וזה מצריך הרבה מאוד השקעה ומחשבה. אני מאמין שהפיה של השופר היא הנשמה שלו, וכשאני עובד עליה אני משתדל לחשוב אך ורק על דברי קודש ולא לדבר כלל על דברים בטלים. גם מבחינת הנראות החיצונית חשוב לי מאוד להשקיע, כי מן הראוי להדר דבר מצווה, וחשוב שהשופר ייראה יפה גם כלפי חוץ".

צילום: הדר רופא

שופר לכל אחד

הלקוחות שמגיעים לחנות המפעל של שמעון הם רבים מאוד ונמנים על כל הגוונים והסגנונות, מהארץ וגם מחו"ל. "יש חנויות ומוסדות גדולים שמבקשים לרכוש שופרות, יש מועצות דתיות שמעוניינות לחלק לכל בית כנסת שופר, ויש גם אנשים פרטיים שמתעניינים. למעשה, לא חסרים בשוק שופרות, אבל הבעיה הגדולה היא שיש בארץ הרבה מאוד משווקים שמוכרים שופרות המייבאים מסין וממרוקו. אמנם המחיר שלהם נמוך, אבל הכשרות שלהם מפוקפקת ביותר ורבים מאוד מהשופרות האלו פסולים. לצערי אני רואה שמוכרים אותם ברשתות שיווק מפורסמות, וכן בקברי צדיקים ובמדרחובים שונים. אנשים רוכשים אותם ובטוחים שעשו עסקה טובה, מבלי להבין שהם תוקעים בשופר פסול ולא מוציאים את הציבור לידי חובה".

איך נוכל לזהות את השופרות המזויפים? תוכל לתת לנו סימן זיהוי?

"קשה לזהות זאת בעין לא מקצועית, וזו גם הסיבה שהמשווקים מצליחים כל כך במכירות שלהם. הדרך היחידה היא לקנות שופר רק בחנות של תשמישי קדושה, אצל משווק ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו. זה כמו שתלכו לקנות חליפה יוקרתית בשווי של 1000 שקלים ותתבקשו לשלם עליה רק 180 שקלים. מיד תבינו שקרה משהו. גם כאן המחירים לא סתם נמוכים, ואני אומר זאת מתוך היכרות כואבת מאוד עם שופרות שאנשים הביאו אליי כדי שאבדוק אותם, ונאלצו לאחר מכן להשליכם לאשפה במפח נפש".

כמה שופרות ייצרת במשך השנים? יש לך הערכה?

"אני מייצר בכל שנה להערכתי כ-2000 שופרות. כל שופר הוא עבודת יד של שעות, ומיוחד מאוד בפני עצמו, כי אני מתאים אותו ללקוח. מגיעים אליי אנשים עם מבנים מסוימים של פה או של סנטר, ואני מתאים לכל אחד את מה שנכון לו ביותר. רק לאחרונה הגיע אליי פעם בעל תוקע שבעקבות תאונה השתתקה לו השפה התחתונה, אך הוא ביקש להמשיך לתקוע. ייצרתי לו שופר שיתאים למצב שלו, והוא לקח את השופר ממש בדמעות וסיפר לי שמאז התאונה הדבר היחיד שהטריד אותו היה המחשבה על כך שהוא לא יוכל לתקוע בשופר בראש השנה. זה כל כך חימם לי את הלב, כי אני עובד על כל שופר במשך שעות, אך הסיפוק כשאני רואה את הלקוח יוצא מחייך, זה באמת שווה את הכל".