מהומות האריתראים בתל אביב: גם כשהמציאות מתפוצצת בפנים, התקשורת ממשיכה להסתיר את האמת

מחזה כזה מדינת ישראל טרם ראתה: מאות מהגרים בלתי חוקיים מאריתראה השתוללו בתל אביב, היכו, פצעו, שברו וניפצו כל מי ומה שעמד בדרכם. עשרות רבות של פצועים הובלו לבתי חולים, ושוטרים נאלצו להשתמש בירי חי מתוך הגנה עצמית. השתוללות שכזאת לא באה בחלל ריק – רק מי ששכח כי הוא אורח שנהנה מנדיבות ליבה של מדינה מארחת, והתרגל לחיות כאן כבעל הבית עם זכויות עודפות, יכול לתת דרור לעצמו להתפרע באופן כזה, בידיעה כי לא ייענש על כך ואיש לא יגרש אותו מהמדינה.

ואכן, היה מי שדאג היטב שהמהגרים הבלתי חוקיים האלה יחושו במדינת ישראל כאילו היא ביתם הפרטי.

יונתן יעקובוביץ הוא עורך דין שמייעץ ומרצה למדיניות הגירה, ומייסד המרכז למדיניות הגירה ישראלית. הוא גם זה שמכיר היטב את השתלשלות האירועים שהובילו לכאוס הבלתי נתפס בתל אביב, כפי שיובא להלן.

ההסתננות לישראל החלה כטפטוף בסוף שנות התשעים. כבר בשנת 2006 בית המשפט העליון עיקר את יכולתה של המדינה להחזיק מסתננים לא חוקיים במתקני שהייה לאורך זמן מכוח החוקים הקיימים, מה שהביא לשחרורם תוך זמן קצר. המסתננים ששוחררו לעבוד בישראל קראו לקרוביהם להגיע, וכך נפרץ הסכר.

בשנת 2012 העבירה המדינה את תיקון 3 לחוק למניעת הסתננות. החוק החדש אפשר כליאת מסתננים לשלוש שנים, אך בג"ץ ביטל את החוק כי היה "לא מידתי". אבל עוד הרבה לפני ביטול החוק, בג"ץ גרם למדינה להתקפל מכל ניסיון לצמצם את התמריץ להסתנן לישראל. כך המדינה התקפלה ב-2009 בעקבות עתירה נגד מדיניות "גדרה-חדרה" שנועדה לפזר את המסתננים ולהרחיק אותם ממרכזי התעסוקה בגוש דן, מה שהביא לבסוף לריכוז המסתננים בדרום תל אביב.

השילוב של קבלת העתירה נגד המסתננים והסרבנות של אנשי מילואים לפעול נגד המסתננים, זאת בעידוד ארגונים רדיקליים, הביא למסמוס מדיניות החזרת המסתננים לתוך גבולות מצרים, וכך הופקר גבולה הריבוני של ישראל. בשנת 2010 המדינה התקפלה שוב כשהתחייבה לא לאכוף את האיסור על העסקת מסתננים עד שיוקמו מרכזי שהייה, אותם מרכזים שבג"ץ ביטל בהמשך.

לאחר שבג"ץ ביטל את תיקון 3, מספר עו"ד יעקובוביץ, "רצנו להגיש עתירה להקים מתקני שהייה פתוחים. בעקבות זאת, בין היתר, שר פנים לוחמני בשם סער קידם את תיקון 4 לחוק שבו נקבע שמסתננים חדשים יוחזקו רק לשנה בסהרונים ולאחר מכן יעברו למתקן חצי פתוח בשם 'חולות', אליו יזומנו גם מסתננים שכבר שוהים בישראל". ואכן, החוק החדש היה כל כך יעיל שבתוך שלושה חודשים כ- 4,000 מסתננים יצאו מרצון בלי שישבו בחולות רגע אחד. ניתן להעריך, ברמה די גבוהה של ודאות, כי בשילוב עם ההסכמים עם מדינות שלישיות, אילולי בוטל גם החוק השני לא היו כיום בישראל יותר מכמה אלפי מסתננים בודדים.

אבל הסוף ידוע – בג"ץ ביטל גם ביטל את החוק, ואנחנו ותושבי דרום תל אביב נתקענו איתם כאן. המדינה תיקנה שוב את החוק, כך שמסתננים חדשים יוחזקו רק שלושה חודשים בסהרונים ורק 20 חודשים בחולות, אך הפלא ופלא – בג"ץ קבע שגם זה "איננו מידתי".

בשנת 2013 חתמה מדינת ישראל על הסכם עם מדינה שלישית, על מנת להעביר אליה חלק מהמסתננים. אולם לאחר שהחוקים למניעת הסתננות עוקרו על ידי בג"ץ, היציאה של המסתננים מהארץ נעצרה. בראשית 2015 גיבשה המדינה מתווה חדש לפיו המסתננים יידרשו לעזוב למדינה שלישית בטוחה, ואם לא יעשו זאת באופן עצמאי – הם יוחזקו במשמורת מתוקף חוק הכניסה לישראל, שמאפשר להחזיק במשמורת ללא הגבלת זמן את מי שמסרב לשתף פעולה עם הרחקתו.

ארגוני הסיוע למסתננים הגישו עתירה למחוזי, שדחה את העתירה יחסית מהר, ובשפה משפטית דיפלומטית קבע שהארגונים אינם מדייקים בעובדות, בלשון עדינה. הם ערערו לעליון, שהחליט הפעם לקחת את הזמן שלו ולשבת ולבחון את הסוגיה במשך כמעט שנתיים. ייתכן שללא ההפגנות של תושבי דרום תל אביב מול ביתה של הנשיאה לשעבר מרים נאור, ובעיקר הפרישה של חבר ההרכב אליקים רובינשטיין, לעולם לא היינו מקבלים פסק דין.

כשפסק הדין הגיע סוף סוף, התברר כי בג"ץ, בדומה למחוזי, דחה את כל הטענות העובדתיות והחוקיות של סייעני המסתננים, קבע כי מדינת רואנדה בטוחה לחלוטין וכי ההסכמים עומדים בכל דרישות החוק הישראלי והבינלאומי. למרות זאת, בנימוק ביזארי מאוד נקבע שלא ניתן ליישם את המהלך ולהחזיק אותם במשמורת כיוון שההסכם עם רואנדה מציין שהם יצאו בהסכמה, ולא ניתן לכפות עליהם הסכמה שאיננה "מבטאת את האוטונומיה של הפרט". דהיינו, בית המשפט העדיף בפועל, ולא בפעם הראשונה, את התחושות של המסתננים על פני תושבי דרום תל אביב ומדיניות ההגירה של ישראל, ודה פקטו תקע את התוכנית.

למרות זאת, ובניגוד לתקוות בג"ץ שבכך הסיפור ייגמר, המדינה פעלה לתקן את ההסכם עם המדינה השלישית כך שיכלול גם הרחקה בניגוד לרצונם של המסתננים. כצפוי, הוגשה עתירה נוספת. במסגרת הדיון, השופטת אסתר חיות ציינה כבדרך אגב שמרבית המסתננים אינם מבקשי מקלט. עם זאת, כהקדמה לטירוף שאנו רואים היום, השמאל הרדיקלי לא שקט על השמרים ויצא בקמפיין השקר המתועב ביותר שנראה עד אז בישראל.

בניגוד לקביעות העובדתיות של המחוזי והעליון, נטען  כי המסתננים נשלחים למותם ברואנדה, על אף שנציבות האו"ם תיארה את רואנדה כמדינה עם "מדיניות המקלט מהפרוגרסיביות ביותר בעולם". הרדיקלים עשו מיצגי "אומשלגפלץ" הזכורים לשמצה מתקופת השואה בתחנת רכבת, הקימו מיזם "אנה פרנק" להסתיר מסתננים בעליות גג, צילמו אותם בשלשלאות, קראו לטייסי אל על לסרב להטיס אותם, רופאים איימו לא לטפל במנכ"ל רשות האוכלוסין וניסו לשלול לו את רישיון הרפואה בו הוא מחזיק... לא פחות חשוב, הם יצאו בקמפיין מבית המדרש של ארגוני ה-BDS, רק שהפעם הפנו אותו נגד רואנדה, מדינה שלווה עם תדמית חיובית שרק רצתה להוציא לפועל הסכם חיובי ששירת את שני הצדדים. הקמפיין כלל הפגנות מול שגרירויות רואנדה ברחבי העולם, אפילו עד סין הגיעו הרדיקלים וסייעניהם.

בעקבות הקמפיין המתועב, רואנדה חזרה בה מההסכם עם ישראל, ותוכנית ההרחקה של המסתננים האריתראים שוב נבלמה בידי בג"ץ. אגב, זמן קצר לאחר מכן האיחוד האירופי חתם על הסכם ליישב מסתננים באותה רואנדה, וכיום גם בריטניה חתמה על תוכנית ליישב מסתננים במדינה זו.

אם בכך לא די, באפריל 2020 בג"ץ ביטל אפילו את חוק הפיקדון, המחייב מעסיקי מסתננים להפקיד 20% משכרם בחשבון בנק נושא ריבית עד שיצאו מישראל. זאת בניגוד להצעות עבר של בג"ץ עצמו לנקוט באמצעים כלכליים במקום להשתמש בכלים של מעצר ומשמורת.

בכך סיים בג"ץ רצף היסטורי וחסר תקדים של ביטול ארבעה חוקים ראשיים של הכנסת, שנועדו להתמודד עם סוגיית המסתננים, על אף שזכו לתמיכה נרחבת מהימין העמוק ועד אמצע מפלגת העבודה.

כך הגענו למצב אבסורדי, בו אזרחי ישראל סובלים סבל יום-יומי בל יתואר, כאשר שכונותיהם הופכות למוקדי פשע ועבריינות, בעוד המסתננים האריתראים נהנים מחסינות אוטומטית של בג"ץ ועושים ככל העולם ברוחם בדרום תל אביב ובאילת. למרות שהמידע על הצעדים הקיצוניים והעקביים של בג"ץ גלוי וידוע, בכלי התקשורת המרכזיים בישראל כמעט ולא תמצאו מי שהפנה אצבע מאשימה כלפי שופטי בג"ץ. הם מעדיפים לטייח את האמת כדי להפנות את האצבע המאשימה לעבר ראש הממשלה נתניהו והממשלות בראשותו ולהטיל עליהם את האחריות הבלעדית לכל מה שהתרחש.

אבל את האמת אי אפשר להסתיר לאורך זמן. קולות הנפץ שנשמעו היטב באירועי השבת האחרונה בתל אביב חשפו והמחישו באופן מבהיל במיוחד את קוצר ראייתם וניתוקם של שופטי בג"ץ, כאשר בשם אג'נדות הזויות ומנותקות העדיפו את טובתם של העבריינים האריתראים על פני חייהם של אזרחי ישראל.

יש לקוות שהתמונות המזעזעות של המוני הפורעים האלימים, עשרות השוטרים הפצועים ורסיסי החלונות המנופצים ברחובות דרום תל אביב ישכנעו את אחרוני הספקנים בצורך לנער את בית המשפט ולהציב בו אנשים ראויים שרואים קודם כל את טובת אזרחי המדינה לפני כל דבר אחר.