אל תחכי שבעלך יבוא. תתחילי לבד

למדריכי הטיולים יש בעיה. בעיה קשה, שבקלות יכולה להרוס כל יום טיול. 

כאשר האוטובוס עוצר להפסקה בתחנת דלק, קובעים עם המטיילים זמן שבו הם צריכים לחזור ולעלות על האוטובוס. 

יוצאים להפסקה, מתרעננים, ומגיע הזמן לעלות לאוטובוס. 

אבל המטיילים לא עולים לאוטובוס. הם מחולקים לכמה קבוצות ומפוזרים במרחק של כדקה הליכה מהאוטובוס. 

המדריך ניגש לאחת הקבוצות ואומר – קדימה הגיע זמן לחזור. והם עונים לו, כן, אבל כולם עדיין לא עלו. כשהם יעלו, אנחנו גם נעלה מיד, אנחנו מוכנים. 

המדריך ניגש לקבוצה השנייה ואומר – קדימה, תעלו, מחכים לכם. מה פתאום, מגיבה הקבוצה השנייה. אנחנו מוכנים. נעלה בשנייה שנראה שכולם עולים. 

המדריך מנסה את מזלו בהזזת קבוצות 3 ו-4, אבל ללא הועיל. למה שהם יעלו לאוטובוס כששאר הקבוצות נהנות באוויר הצח של תחנת הדלק? 

בתסכולו, המדריך קורא לאחראי על הקבוצה. הוא ניגש לקבוצה הקרובה אליו, ומרים את הקול: אנחנו מאחרים כבר ברבע שעה! למה אתם לא עולים?!

"כולם התעכבו, ורק עלינו הוא צועק…", הקבוצה מתמרמרת. "הוא לא אוהב אותנו".

את האבחנה הזו סיפר לי אלעד בעלי, שבמשך כמה שנים היה מדריך תיירים. 

"אבל אלעד, מה הקשר? שאלתי אותך איך אני יכולה לצרף עוד נשים לקורס זוגיות".

"זה בדיוק אותו דבר", אלעד המשיך, כי עדיין לא נפל לי האסימון. 

"רוב האנשים לא רוצים לפעול לפני שהם מוודאים שגם השותף שלהם בעניין. הראשון מחכה לשני, והשני מחכה לראשון, וזה יכול להימשך לנצח. 

"בטיולים שהדרכתי מצאתי רק דרך אחת להעלות קבוצה לאוטובוס בזמן. 

"השיטה הייתה: למדתי שלפני הפסקת ההתרעננות הראשונה אני צריך לספר להם מה הולך להיות. אני אומר להם שכל אחד מחכה לשני, ואם זה יימשך נפסיד דברים שתיכננו להמשך היום. אני מספר להם איך זה קרה בקבוצה הקודמת. אני גם מוסיף אזהרה, כמה יהיה נורא לטיול אם נאחר אפילו דקה אחת. ומוסיף גם הגזמות ואזהרות, כי הנורמה שנקבעת בהפסקה הראשונה תימשך גם בהמשך הטיול. 

"אם הצלחתי, בהסברים, איומים והבטחות, לגרום לזה שנצא בול בזמן, אני מתחיל מחיאות כפיים סוערות וחוגג את האירוע. זה יוצר נורמת התנהגות, ואז מסיימים את ההפסקות בזמן. 

"זה מה שקורה לזוגות. כל אחד מחכה שהשני יעשה צעד לקראתו. האישה לא תתחיל תהליך, כי הבעל לא בעניין. הבעל לא מתחיל, כי הוא מחכה שהיא תבוא לקראתו במשהו שחשוב לו. שנים יכולות לעבור, וכל אחד מחכה לשני. 

"הדרך היחידה להתקדם בחיים, היא ליצור נורמת התנהגות בלתי תלויה. אני מתקדם, איתך או בלעדייך. אני לוקחת אחריות לשפר את הזוגיות שלנו, איתך או בלעדיך".

השבוע נזכרתי בשיחה הזו (שהייתה לפני הרבה שנים). 

סיימתי סדרה של 10 מפגשים עם זוג. במפגש הפרידה הם אמרו לי בדמעות: זה לא היה קל, אבל היה שווה. מעולם לא היינו קרובים כמו עכשיו! 

גם אני התרגשתי איתם, במיוחד לאור העובדה, שהבעל השתתף רק ב-4 פגישות מתוך ה-10. 

זו הייתה האישה שהתכתבה איתי במשך כמה שנים, לא רצתה לרכוש קורס, ולא רצתה לבוא לייעוץ, כי בעלה לא היה בעניין. ותמיד אמרתי לה – תלמדי לבד. תבואי לבד. לא מחכים לאף אחד כדי לעשות התפתחות אישית. 

ובסוף היא באה, לבד. 

ולמדה קורס תקשורת זוגית ועוד כמה דברים. לבד. 

האפקט על הזוגיות שלה היה גדול מאוד, אפילו לפני שהיא הגיעה לפגישה. כשהבעל הואיל בטובו להצטרף לפגישות, זה היה אחרי שאשתו כבר התקדמה המון, שיפרה את מערכות היחסים עם הילדים שלהם ועם ההורים של שניהם, קיבלה אומץ, למדה להתבטא, ולמדה לדאוג לעצמה וגם ליהנות. 

זה שהוא הגיע בסוף לכמה פגישות – היה הדובדבן שעל הקצפת, שעל העוגה, שבסוף ארוחה בריאה ומפנקת. 

מוקדש באהבה לכל מי שבעלה לא בעניין של השקעה בזוגיות (וגם גברים שנשותיהם לא בעניין, יש גם כאלה). 

הכל מבוסס על סיפורים אמיתיים. גם הטיולים, גם הזוגות. 

אפרת צור היא אחות, יועצת לזוגיות, מרצה ומנחת סדנאות על זוגיות ומובחנות. מלמדת קורסים אינטרנטיים, נשואה לאלעד ואם לשבעה.