למה מורן קורס ביקשה לקבל סידור רפורמי?

אנו מתקרבים בצעדי ענק לשנת תשפ״ד.

מאחלת לכולם שתהא שנת פריצת דרך בכל המובנים והתחומים.

אך לפני שנקבל את השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, נסכם את שנת תשפ״ג.

ואם אוכל לסכם זאת בשתי מילים: בחירות והפגנות.

ובפנימיות: מה הבחירות שלנו לשנה הבאה? ובמה אנחנו מואסים, מפגינים, מוחים, שיישאר מאחור?

באחת הכתבות בפריים טיים בערוץ 12 שהשתתפתי בה, הכרתי את מורן זר קצנשטיין, מייסדת "בנות אלטרנטיבה", או יותר נכון מייסדת "מצעדי השפחות".

מיד לאחר הכתבה נהפכנו לחברות, על אף השוני בינינו. אף על פי שהם ניסו להפריד, אחרי מפגשים בלייב, גם אם זה על נושאים טעונים - מבינים כמה המאחד רב על השונה.

אנו יודעים שאחד מתפקידי ההפגנות הוא לעורר פרובוקציה. אך יאמר לזכותה (לפחות שנדון אותה לקו זכות, לפני השנה החדשה. שכן איך שאתה שופט אחרים שופטים אותך משמים. יש כאן תרגול עבורנו, לקחת את הסיפורים הכי נוראיים שעברנו ולהתחיל לספר אותם לעצמנו אחרת. יותר בשביל השלווה הנפשית שלנו מאשר בשביל האדם שעומד מולנו, שאגב, רוב הפעמים הוא לא יודע אלו סרטים עוברים לנו בראש... פשוט לערוך ריפריימינג), שלפני ההפגנה הראשונה בבני ברק, היא שאלה אותי, מה את אומרת, שניכנס לבני ברק? זה יפגע בתחושותיכן? יפה לה שתוך כדי המאבק שלה היא עוד רואה ומתחשבת ברגשותינו...

היא אמרה שיאיר לפיד ביקש ממנה שייכנסו, אך היא מתלבטת מה נכון לעשות, וב"ה שאחרי שהיא התייעצה עם החברה הדוסית שלה, היא סירבה ב"ה להכניס את מופע הגלימות המביש הזה לבני ברק.

חשבתי עד כמה המפגשים, גם כשניסו להפריד, בעצם נועדו לחבר.

בכתבה נוספת בפריים טיים, כשהגעתי לערוץ 12, הבאתי לראש תנועת הרפורמים לאחר הצילומים ספר סיפורים על הרבי. והיא הצטערה כל כך שהיא לא הביאה לי את הסידור הרפורמי שהיא הוציאה לאור, הסידור שאיתו היא עלתה לבר המצווה לפני 4 שנים...

אמרתי לה שבאמת חבל ממש, והייתי שמחה מאוד לקבל ממנה את הסידור.

רבקה רביץ, שכיהנה כראש סגל של הנשיא לשעבר, הסתכלה עלי במבט שואל (זה רק מראה לנו עד כמה פעמים אנחנו לעולם לא נצליח להבין סיטואציות על בוריין). כשעניתי לה, חשבתי בלבי על הסיפור עם הרבי, עם אותו יהודי מומר שהביא לו ספר שכתב, והרבי אמר שיקח ממנו את הספר – ולו רק כדי שלא ייתן ליהודי נוסף...

לבער את הרע מקרבך, כבר דיברנו על כך?

אותה אישה מתוקה ומבולבלת כאחד, בתור עו"ד היא כל הזמן הציגה חוקים, ותמיד חשבה שהיא פה כדי להגן עלינו, על הנשים החרדיות שלא מצליחות להביע את קולן. למען האמת, אין לי מושג מה כתוב בפסקה 4 שבסעיף 8, ובאיזה שהוא מקום עצרתי אותה ואמרתי לה, אורלי, תעזבי שניה את החוקים. את ואני – אורלי ומורן – אנחנו יכולות להגיע להסדר? אנחנו יכולות להגיע לפשרה בינינו?

היא הביטה וחייכה אלי.

זהו, קיבלנו את התשובה. לא צריך את הגבוה-גבוה הזה, אלא דווקא את הלמטה-מטה הזה - לגעת בלב הנשים, לחדור אליהן, להבין שבסך הכל כולנו עם אחד, וכולנו רוצים דבר אחד.

וכשהשינוי יגיע מאיתנו – זה כבר יעבור הלאה.

רק לא לתת למי שרוצה להשחית, שישחית את כל הטוב שיכול להיווצר בינינו.

האנקדוטה הזו דומה למלחמה שמתנהלת בתוכנו. כל העבודה מתחילה מלמטה, מהמקום הכי נמוך שיש. ורק שלא ניתן ליצר הרע להפריע לנו לחשוב נכון, לחשוב מאחד.

הטור הזה נכתב בין הצילומים לעריכה, כך שבפועל אין לי מושג איך הכתבה תיראה בפועל אחרי עריכה. לרמז לנו, שכמה שאנחנו פועלות ומשתדלות – בסופו של דבר, הכל בידיים של ה'.

יש פעמים שאנו מרגישות, ויש פעמים שהחושך רב על האור. אבל זה התפקיד שלנו, לזכור להכניס את ה' אלינו ליום יום, וכפי שהרב מענדי ברוד, דובר חב"ד, אמר לי לפני שהלכתי לשם: לשים לב יותר ל"איך" מאשר ל"מה". שנזכור תמיד שאנחנו רק בשליחות פה.

אם פתחנו בשתי מילים, ניקח איתנו לשנה הקרובה שלוש מילים:

רגישות – להקשיב, להבין ולהכיל את עצמי ואת הזולת.

פריצה – בכל המובנים, ממקום של "לשרוק על העולם".

ובעיקר, גאולה – שנצליח לנשום אותה עמוק לתוכנו, שתסתנכרן עם הנשימה הטבעית שלנו, שנהפוך לאנשי אמת וגאולה.

ובע״ה שנזכה להיפגש בבית המקדש בקרוב ממש!

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,

מורן קורס.