הוקצב זמן הטיעונים של נציג הממשלה בעתירות: "הגבלה בלתי מידתית"

עו"ד אילן בומבך, שייצג את הממשלה בדיון בעתירה הקוראת לביטול חוק צמצום עילת הסבירות, פנה היום (ראשון) לבית המשפט העליון וביקש להרחיב את הזמן שהוקצב לו לטעון נגד העתירות.

בומבך התרעם על כך שבית המשפט הקציב לו שעה אחת להשיב לכל העתירות, כולל לטיעוניה של היועמ"שית, עו"ד גלי בהרב מיארה, שתומכת בביטול החוק. לדבריו "הקצבת 60 דקות לטיעון עיקרי, שבו יהיה צורך להתייחס לנקודות רבות בעתירות ובטיעוני היועמ"שית, היא הגבלה בלתי מידתית בעליל על משיבי הממשלה. בוודאי שמתן 'עד 15 דקות' להשיב לכלל טענות העותרים וידידי בית המשפט, היא גזירה שלא ניתן לעמוד בה". בומבך ביקש לאפשר לו שלוש שעות להציג את טיעוניו או לחלופין להורות מראש על קיום דיון נוסף. השופטים טרם התייחסו לבקשתו.

הדיון, בהרכב של כל 15 שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה השופטת אסתר חיות, שהודיעה כי לא תפסול את עצמה, ייערך ביום שלישי הקרוב.

בתגובה המשותפת לממשלה, לעומד בראשה בנימין נתניהו ולשר המשפטים יריב לוין, שהוגשה ביום שישי, צוין בין היתר כי "עמדת ממשלת ישראל היא כי בית המשפט הנכבד מנוע מלתת סעד בדבר תוקפו של חוק יסוד או של תיקון לחוק יסוד כמבוקש בעתירות. עמדתה זו של ממשלת ישראל נשענת על עקרון ריבונות העם, עקרון שלטון החוק, עקרון הפרדת הרשויות, ועל המדרג הנורמטיבי של החקיקה בישראל שהוכר גם בידי בית המשפט הנכבד עצמו. היא נסמכת גם על כך שאין בקרב מדינות המערב המתוקנות ביקורת שיפוטית על תיקוני חוקה ללא הרשאה מפורשת בחוקה עצמה, על כך שביקורת שיפוטית על קודקוד ההכרעה הדמוקרטית איננה 'משפט', שהרי אין דין שמכוחו ניתן לפסוק, והיא עלולה להוביל לאנרכיה, על שלילת הנחת העותרים שלפיה בית המשפט הוא שליט כל - יכול הנהנה מעליונות על חוק היסוד שהסמיך אותו, ועל שלילת הנחתם שלעולם הצדק והמוסר המוחלטים יעמדו בצידה של הרשות השופטת לבדה".

עוד צוין כי "ממשלת ישראל סבורה שאין בכוחו של בית המשפט הנכבד לשים עצמו עליון על הריבון בישראל ולנכס לעצמו סמכות ביקורת על חוקי היסוד, שהם קודקודה של הפירמידה הנורמטיבית במערכת המשפט הישראלית. ממשלת ישראל סבורה כי הואיל ומדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, הסמכות של מוסדו השלטון ומקורה נתונים לריבון, הלא הוא העם – אזרחי ישראל. אזרחי ישראל מיוצגים בכנסת, בדרך שנקבעה בחוק - יסוד ובחוק, ועל כן הסמכות ומקורה הם בכללים שקובעת הכנסת, בחוקי היסוד, ואין מעליהם דבר".

לסיכום צוין בתגובה לעתירה: "בשל כל אלה סבורה ממשלת ישראל כי אין מקום לקיומו של דיון בטענות העותרים, ויש לדחותן על הסף. ממשלת ישראל סבורה כי אין די בדחיית העתירה לגופה בעניין התיקון דנן, אלא יש הכרח לדחות עקרונית את הרעיון כי חקיקת יסוד ותיקוני חקיקת יסוד הנם בני ביקורת שיפוטית. על בית המשפט הנכבד לבטל את הצווים שהוציא, לדחות את העתירות על הסף בשל היותן בלתי -שפיטות ומחוץ לגדרי סמכותו, ולחייב את העותרים בהוצאות המשיבים".

גם הכנסת הביעה התנגדות לפסילת התיקון לחוק, וקראה לדחות את העתירות בגלל היעדר בשלות. בתגובת הכנסת צוין: "עדיין לא בחנו את יישום ביטול החוק ולכן לא ניתן לאמוד את פגיעתו, קשה להעריך את השלכותיו כי עוד לא קרה כלום עם הממשלה בנושא, עדיין הממשלה חייבת לפעול בסבירות וכעת מלוא האחריות תהיה על השרים והכנסת תפתח כלים לפקח על החלטות שיוותרו ללא ביקורת שיפוטית. לא נפל פגם שנוגע לשורש החקיקה, ויש לפסול גם לפי דוקטרינות של פסילת חוקי יסוד לא חוקתיים במקרים קיצוניים בלבד, שכלו כל הקיצין, ואין מקום לעריכת ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד".