"אם הדבש הישראלי לא יימכר, מכוורות ייסגרו ומחירי הפירות והירקות יעלו. הפגיעה תשפיע בעקיפין על כולם"

מי לא אוהב דבש? הוא מתוק, מזין ואפילו נחשב בריא, שלא לדבר על הצבע הזהוב היפהפה שלו, ובכל זאת הישראלים אינם צורכים הרבה דבש, רק 650 גרם דבש לנפש בשנה בממוצע. זו כמות נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות מפותחות אחרות, שבהן צורכים עד 1,500 גרם דבש לנפש בשנה בממוצע.

אחת הסיבות לצריכה הנמוכה בישראל היא מחירו הגבוה של הזהוב הזהוב הזה: כ-45 שקלים לקילוגרם. אבל השנה יש למשרד החקלאות והכפר בשורות מתוקות לכולנו: חמש רשתות שיווק ישראליות זכו במכסות ייבוא פטורות ממכס בכמות כוללת של כמעט 500 טונות דבש, והוא ייובא מחו"ל ויימכר כאן במחיר נמוך ב-60% מהממוצע כדי לאפשר לכולנו ללקק דבש בזול בראש השנה תשפ"ד.

אף שמדובר בהיתר ייבוא נקודתי בלבד, יש כבר מי שרואים בו סכנה לעתיד החקלאות הישראלית וגם פרצה הקוראת לזייפנים. אחד מהם הוא מיכה ארז, דבוראי מהיישוב מרחב עם שבנגב, שרשומה שפרסם זכתה למאות תגובות ושותפה יותר מ-1,800 פעמים. "השנה רוב היהודים לא יאכלו דבש בראש השנה", כתב ארז, "זאת אומרת, הם בהחלט יחשבו שהם אוכלים דבש. זה ייראה, יריח, יורגש ויהיה בטעם דבש... אבל זה יהיה כנראה סירופ סוכר שיהיה כתוב עליו דבש... תעשיית הזיופים מרקיעה שחקים ומאוד מתוחכמת. לצערי הרב ההבדלים החיצוניים מינוריים. עיקר הזיופים הם מסין, אבל העולם יודע זאת, אז הם מוכרים לכל העולם במחירים סיטוניים, ועל האריזה שנקנה יהיה רשום שזה מספרד, מפולין או כל מקום אחר בעולם, אפילו מישראל.

"הפוליטיקאים גאים שהם יורידו את עלות הדבש. אז זמנית זה יהיה נכון... הדבש יהיה זול השנה ואולי עוד שנה-שנתיים, ומשפחה ישראלית שקונה כשתי צנצנות בשנה תחסוך 50 שקלים לערך. הרבה דבוראים ישראלים יסגרו את הכוורות שלהם (וזה נהדר בשוק חופשי שיש התייעלות!), אבל רוב הפירות שלנו, וגם הירקות, דורשים האבקה. כשיהיו מעט דבוראים מחירי ההאבקה ירקיעו שחקים, ואז קילו אבטיח או אבוקדו או הרבה מאוד פירות אחרים, מחירם יעוף לשמיים, והחיסכון שחסכנו בדבש מיובא יתנקם בנו. הפירות והירקות יהיו במאות שקלים יקרים יותר... הפוליטיקאים במסווה של 'הורדת יוקר המחיה' הולכים להעלות את סל הקניות במאות אחוזים".

"הורסים את החקלאות שלנו!"

"אני משתדל תמיד לכתוב רק דברים טובים", אומר לנו ארז, הדבוראי מהנגב, "אבל כשהתפרסם שהולכים לייבא דבש לישראל, זה גרם לי המון כאב. הורסים את החקלאות שלנו! הייתי חייב לפרוק את זה מהלב. לא ידעתי שהפוסט יהיה ויראלי כל כך. פנו אליי דבוראים מכל רחבי הארץ – מהגליל, מהשרון, ממישור החוף, מהר חברון – ושיתפו אותי בחששות ובכאב שלהם".

לארז, מורה דרך לפרנסתו, יש שלושים כוורות אי-שם בין שדה בוקר לירוחם, והוא מפעיל אותן בעיקר מטעמים ציוניים: "אני מאמין שהמדבר, לפחות חלקו, צריך להיות מיושב ופורח, ושאנשים צריכים להגיע לנגב. לגדל פה דבורים זה חלק מהפרחת השממה.

"מבחינה כלכלית נטו אני רק מפסיד מגידול דבורים, אבל כלכליות זה לא הכול בחיים. כשבן-גוריון העלה לארץ מאות אלפי אנשים בימים שאחרי הקמת המדינה, מדינה שלמה הייתה צריכה לחיות חיי צנע. היום היו אומרים לו: זה לא כלכלי, תשאיר אותם בגלות. אבל אני כופר בנקודת המבט הזאת ומאמץ נקודת מבט של ערכים".

זו גם הסיבה שארז חושש מייבוא הדבש מחו"ל: "בכל שנה מייבאים דבש בחגים, זה לא חדש, כי אומנם ארץ ישראל זבת חלב ודבש, אבל היא לא יודעת לייצר את כל כמות הדבש שצורכים כאן, ובכל זאת כשפתחו בשנה שעברה מכסות ייבוא, נתנו אותן ליבואנים שקשורים לענף הדבש, ואילו השנה נתנו אותן לקמעונאים שהם לא דבוראים, וכל המטרה שלהם היא נטו להרוויח, בלי שום אידיאלים.

"תחרות זה טוב, וזכותם של הישראלים לרכוש דבש בזול, אבל ייבוא הדבש מחו"ל עלול לגרום להתמוטטות המכוורות הישראליות, כי אנשים יעדיפו לקנות דבש זול מחו"ל ולא את הדבש הישראלי היקר.

"שני שלישים מהמזון שלנו תלוי בדבורים. כדי שאנחנו נאכל תפוז, אבוקדו או שקד, החקלאים חייבים דבורים שיאביקו את הפרחים. אם הדבש הישראלי לא יימכר, מכוורות ייסגרו, וכשמכוורות ייסגרו יעלו מחירי ההאבקה, ובעקבות זאת יעלו גם מחירי הפירות והירקות. כשמגדל האבוקדו יצטרך כוורות במטע שלו, הוא יצטרך לשלם יותר על האבקה, והצרכן ישלם על זה. מחיר האבוקדו יעלה, ובשונה מדבש, שאוכלים מעט, לאבוקדו יש ביקוש רב בישראל. וזה כמובן לא יישאר רק באבוקדו".

ואיך זה יסתיים להבנתך?

"מאחר שהישראלים הם גדולי צרכני הפירות והירקות בעולם גם מבחינת המגוון וגם מבחינת הכמות, נגלה שהפגיעה בענף הדבש בישראל תשפיע בעקיפין על כולם. נגלה שייבאנו דבש מחו"ל כדי לחסוך חמישים שקלים למשפחה ישראלית ממוצעת, שקונה שתיים-שלוש צנצנות בשנה, אבל אותה משפחה תשלם 10,000 שקלים יותר בשנה על פירות וירקות בעקבות עליית מחירי ההאבקה".

"אפשר לייבא לארץ דבש איכותי בחצי מחיר"

בישראל רשומים כמה מאות דבוראים, והם אחראים לפעילותן של כ-120,000 כוורות שמייצרות כ-4,000 טונות דבש בשנה, אבל לא כל אחד רשאי להשתתף בענף החקלאות המזמזם: ייצור דבש ושיווקו מותנים בישראל בקבלת מכסת ייצור מהמועצה לייצור ושיווק דבש. הרגולציה נוגעת לכל שלב משלבי הייצור והשיווק: הצבת כוורות לצורכי האבקה, רעיית דבורים, ייצור והפקה של דבש, מכירתו, שיווקו וייבואו – כל אלו מצריכים את אישור מועצת הדבש.

לפי צו פיקוח על מצרכים ושירותים משנת 1977, שסמכותו נובעת מתוקף התקנות לשעת חירום שעדיין חלות במדינת ישראל, אסור לגדל דבורים ללא אישור ממועצת הדבש; אסור גם לסחור בדבש או לשנע דבש בכמות שמשקלה הכולל עולה על שישה קילוגרם אלא אם כן קיבלתם אישור בכתב; גם כמות הדבש שמותר לדבוראי עצמו להחזיק מוגבלת ל"כמות הדרושה לצריכתו העצמית ושאינה עולה על מאה קילוגרם". ויש גם עונש למפירי הצו: מי שעשה אחד מאלו, "דינו מאסר שנה או קנס 50,000 לירות".

שלוש המכוורות ששולטות בענף הדבש בארץ הן מכוורת עמק חפר, מכוורת עין חרוד ומכוורת יד מרדכי. יד מרדכי היא יצרנית הדבש הגדולה בישראל, השולטת ביותר מ-60% משוק הדבש הישראלי. הדבוראים אומנם מתלוננים על פתיחת השוק לייבוא דבש מחו"ל, אבל האמת היא שחלק מהדבש שממותג 'ישראלי' הוא לא באמת לגמרי כזה; בשנת 2017 התפרסם ריאיון של עיתונאי הארץ ניר גונטז' עם יאיר שוורץ, בכיר בהנהלת מכוורת יד מרדכי, וזה הודה כי הדבש שהמכוורת משווקת אינו בהכרח מתוצרתה או על טהרת תוצרת הארץ.

לפי החוק הישראלי די שמחיר המרכיב הישראלי במוצר כלשהו יהיה 35% לפחות מ"מחיר המוצר בשער עסקו של היצרן" כדי להגדיר אותו "טובין מתוצרת הארץ", וגם אם בצנצנת דבש כלשהי יהיו 65% דבש מחו"ל, עדיין יוכלו למכור לכם אותו כדבש ישראלי.

זו אולי הסיבה שבמשרד החקלאות לא חוששים לפתוח מכסות לייבוא דבש לקראת החגים. "כשפתחנו לראשונה מכסות לייבוא דבש ללא מכס בתקופת שר החקלאות ופיתוח הכפר ח"כ עודד פורר", אומרת עו"ד נעמה קאופמן-פס, שעד לאחרונה שימשה מנכ"לית משרד החקלאות ופיתוח הכפר, "עלו טענות שזה עלול חלילה לפגוע בחקלאים הישראלים. הקשבנו לקולות האלה, ובהסכם עם החקלאים יצרנו מתווה של תמיכות ישירות במגדלי הדבש בישראל בתמורה לפתיחה אמיתית של השוק לייבוא, מתווה שהם רצו בו אז ורוצים בו גם היום.

"בהסכם הזה, על דעת אנשי ענף הדבש ונציגי החקלאים, יועדו שלושים מיליון שקלים לתמיכות ישירות בענף הדבש, ולצד זה כסף נוסף לתמיכה בקידום החקלאות, בהתייעלות, בחדשנות וכו', תמיכות שכולן רלוונטיות גם לחקלאים שעוסקים בהאבקה ובדבורים.

"אגב, מבחינת החקלאים, האבקה על ידי הדבורים היא הפעולה הנדרשת. הדבש הוא תוצר לוואי מבורך של הפעולה הזו, אבל ההאבקה היא העיקר, והיא דורשת תשומות רבות מהחקלאים. יודגש כי ארגוני החקלאים חתמו על ההסכם הזה, אבל לאחר מכן חזרו בהם".

במקביל למשא ומתן עם ארגוני החקלאים פתחו במשרד החקלאות מכסות לייבוא, והדבר גרם לייבוא דבש לישראל במחירים נמוכים. הצרכן הישראלי, שיכול לבחור בין דבש מקומי לדבש מחו"ל, חגג על המחירים התחרותיים, והדבר התבטא בעלייה של 35% בצריכת דבש בישראל, שנמשכה גם שלא בתקופת החגים.

"לא רק שהוכחנו שאפשר לייבא לארץ דבש איכותי מאוד בחצי מחיר, שנע אז בין 17 ל-19 שקלים לקילו", אומרת קאופמן-פס, "אלא הראינו שגם כאשר עלתה צריכת הדבש, לא נפגע הייצור המקומי. הטענה הייתה שדבש הוא מוצר מזון שיש לו ביקוש קשיח, כלומר ביקוש שאינו משתנה, אבל בפועל הצריכה עלתה, וזה מוכיח שיש במדינת ישראל אנשים שאינם קונים דבש בשל יוקר המחיה, כמו שיש אנשים שלא קונים פירות, ירקות ומוצרים אחרים בגלל מחירם הגבוה".

לא הכל דבש

אבל לא הכול דבש בעולם הדבש. לפי נתונים שהתפרסמו לאחרונה, בבדיקות מעבדה התגלה שכמעט חצי מהדבש המיובא לאירופה מזויף לגמרי או שהוא דבש שנמהל בסירופ סוכר. בצרפת למשל רק ארבע מ-21 דגימות דבש שנבדקו במעבדה היו דבש אמיתי. רוב הדבש המזויף יובא ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי, ובעיקר מסין ומטורקייה.

קאופמן-פס סבורה שחיוב בתקינה מקומית ייחודית אינו נדרש בהקשר זה: "ייבוא על סמך תקנים מקומיים ייחודיים הוא אלמנט שמוסיף ליוקר המחיה. במקום זה מדינת ישראל מובילה כיום רפורמה בתקינה וברגולציה, שעל פיה מה שטוב לאירופה טוב גם לנו. על כל מוצר מיובא מודפסת רשימת המרכיבים, והצרכן יכול לקרוא אותה ולבחור בעצמו אם הוא רוצה לקנות את המוצר.

"אנחנו לא נאמר לצרכן מה לרכוש, אנחנו לא נכנסים לדברים האלה, אבל ברגע שנותנים לצרכן מוצרים שיש להם תו תקן אירופי, כולל רשימת המרכיבים, הוא יכול לבחור בעצמו. כאשר מסירים מגבלות על ייבוא קל יותר להביא לארץ מגוון מוצרים במגוון מחירים, כולל במחירים נמוכים שהצרכן הישראלי יכול ליהנות מהם.

"אין מחלוקת על שהחקלאות המקומית צריכה חיזוק ותמיכה ישירה. זו תפיסה שכולם מסכימים עליה, גם החקלאים וגם הממשלה. אבל מצד שני הסרת חסמי ייבוא היא גם חלק מהעניין לטובת הצרכנים ולהורדת יוקר המחיה, ואגב, גם לייעול החקלאות המקומית. אני בעד תוצרת ישראלית כחול-לבן. חשוב מאוד שתהיה לנו תוצרת ישראלית מקומית, חקלאות חזקה ותעשייה חזקה.

"אין חולק כי חשוב שתהיה האבקה, כיוון שיש גידולים שייעלמו ללא האבקה. חשוב שיהיה דבש ישראלי, וחשוב שיהיה גידול של פירות וירקות ומוצרי חקלאות נוספים. אבל הדבר הכי ברור הוא שלציבור הישראלי מגיעה הקלה ביוקר המחיה".

יכול להיות שהרגולציה שיש כיום בענף הדבש הישראלי, שכוללת אפילו איסור על שינוע דבש בכמויות מסוימות, היא רגולציה עודפת?

"רגולציה בבסיסה היא דבר נכון. עם זאת רגולציה אינה יכולה להיות נטל שאין לו הצדקה, גם כלכלית וגם עניינית. יש צורך בהסדרה מסוימת של ענף הדבש, ולכן גם אז קידמנו את חוק הדבש, שמסדיר את מה שנדרש כדי שלא יהיה גידול פיראטי ותהיה די האבקה במדינת ישראל בשטחים החקלאיים שנדרשים לכך, חוק שדומה במידה מסוימת לרגולציה בתחום התכנון והבנייה. חד-משמעית יש לבטל דרישות חוסמות שאינן רלוונטיות.

"השמירה על החקלאות המקומית היא ערך עליון מהרבה בחינות: ציונות, התיישבות וביטחון – הן ביטחון ישראל והן ביטחון המזון שלה – אך גם הדאגה להורדת יוקר המחיה ולמגוון מוצרים לצרכנים מתבקשת ונדרשת. בסופו של דבר פתיחת ענף הדבש לייבוא עם תמיכות ישירות שומרת על החקלאות המקומית ונותנת פתרון לאלפי אנשים שבדרך כלל אינם יכולים להרשות לעצמם את המוצר הבריא הזה".

ולקינוח עובדה מתוקה: לייצור כפית אחת של דבש נדרש איסוף צוף מאלף פרחים בערך. מחיאות כנפיים לדבורים שעובדות קשה כדי שלנו תהיה שנה טובה ומתוקה!

באדיבות העיתון "עולם קטן"