סיון רהב מאיר: מוכר הספרים מבקש מכם סליחה

שבוע טוב מניו יורק. "ברוכים הבאים לימים הכי שמחים בשנה", אמרתי במסע ההרצאות כאן. "לא התבלבלתי, הימים שאנחנו מכנים 'הימים הנוראים' הם הימים הכי שמחים בשנה.

"ממוצאי השבת האחרונה גם האשכנזים מתחילים להגיד סליחות. בעצם, זה מעמד שנתי של תקווה, של התחלה מחדש, של אופטימיות ואמונה שאפשר לתקן. תחשבו איך היה נראה עולם בלי סליחה ומחילה, בלי שום יכולת למחוק ולהתקדם ולהשתנות.

"הרב יוסף דב סולובייצ'יק אמר שיש שתי מילים עוצמתיות מאוד שאנחנו אומרים בימים האלה, בלי לשים לב: 'חטאנו לפניך'. נכון, חטאנו, אבל לפניך. אנחנו עוברים תהליך שיש בו גם בושה וחרטה, אנחנו ממש לא טוענים שהכול אצלנו מושלם, בהחלט חטאנו בשנה האחרונה, אבל העיקר שאנחנו לפניך, איתך, יכולים לספר לך על כך ולבקש להשתפר ולהתחיל שוב.

"במקום רק לחוש דכדוך ותסכול, אנחנו יודעים לאן לתעל את התחושות. חטאנו – לפניך. שיהיו סליחות שמחות ומשמעותיות".

יום כיפור, בכניסה לחנות

בכניסה לחנות הספרים של רשת "אור החיים" בשכונת הר נוף בירושלים קיבלתי תזכורת ליום כיפור: משה קירשנר, במקור מבריטניה, התחיל לעבוד שם לאחרונה, והרגיש שהוא היה קצת חסר סבלנות לאנשים. לכן הוא תלה בכניסה לחנות שלט ענק:"עקב המשרה החדשה כאן בהר נוף, ורוב העבודה והאחריות הכרוכה בה, הלחץ מכביד עלי, ולכן קרה שהתייחסתי אל כמה לקוחות בחוסר סבלנות ובהקפדת יתר, ולכן אני מבקש מחילה על זאת מכל מי שפגעתי בהם, שייכנסו ואבקש מהם מחילה כמו שצריך. מקבל על עצמי בלי נדר בחודש אלול לעבוד על זה, מעומק הלב. והנני מאחל לכולם כתיבה וחתימה לטובה לאלתר לחיים טובים".

משה מספר שיש אנשים שנכנסים פנימה לדבר איתו על השלט, לא כדי לקבל התנצלות אלא בעיקר כדי להחמיא לו על הגישה וגם על הכותרת האופטימית שרלוונטית לכולנו: "כִּי נָפַלְתִּי - קָמְתִּי". כולנו נופלים, אבל אפשר גם לקום.

חשבתי לעצמי שבימים אלה משה מוכר הספרים ראוי בעצמו שיספרו גם עליו.

סליחות בלב ים

למה אנשים אומרים סליחות מאוחר בלילה, או מוקדם בבוקר? כדי לשנות משהו לא רק בסדר היום, אלא בעצמנו. כמו ששינינו את השעה, אנחנו רוצים ויכולים לשנות גם האופי.

בתיכון אמי"ת איתן במעלה אדומים החליטו לשנות עוד יותר: הם שכרו ספינה, נסעו בחצות לילה לחוף באשדוד ויצאו להגיד סליחות בלב ים.

המחנך, הרב שלומי דהן, הסביר זאת במסר שרלוונטי לכולנו: "בים – בדיוק כמו בנשמה שלנו – השקט והסערה משמשים בערבוביה. הרגשנו שם את המאבק הזה, בין השלווה לבין הגלים.

"בדור המסכים כולנו צריכים התחדשות והתרגשות, צריך לנסות לגעת בלב התלמיד וליצור חוויה שתישאר ותיצרב לתמיד.

"ביום כיפור אנחנו קוראים את סיפורו של יונה הנביא, שהטלטלות בלב ים שינו אותו. רב החובל הרי צועק על יונה את המשפט שעומד בלב הסליחות שלנו: 'בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ!'. זוהי הקריאה שניסינו לשמוע גם אנחנו. כולנו קצת ישנים ונרדמים בשגרת החיים, ואני ממליץ לכל אחד בימים אלה לחפש דרך שהיא קצת שוברת-שגרה, כדי להתעורר".

מרגישים את זה באוויר?

האם זו רק אני, שחיה בסרט? או שבאמת קורה כאן משהו? זכיתי להשתתף הלילה באירוע של דיבורים ושירים לראש השנה בכוכב יאיר, עם הזמרת סיון טלמור. המון נשים מכל המגזרים שבאו להתחדש ביחד. ערב קודם הנחיתי מופע סליחות עם מאות אנשים, של התזמורת האנדלוסית של מעלה אדומים.

ממש במקביל, חברה שלחה לי סרטון מרגש של אלפי נשים במופע של שירי מימון ודין-דין אביב בשירה ובתפילה עם הרבנית ימימה מזרחי, ובאותם רגעים ממש 3,000 בני ובנות נוער עפו לשמיים בפיוטים עם ישי ריבו ונתן גושן בבנייני האומה. דוד ד'אור סיפר בריאיון השבוע איך כל מופע סליחות שהוא פותח בבריכת הסולטן, הופך מייד ל"סולד אאוט".

וזה עוד לפני שספרנו את עשרות האלפים בכותל המערבי מדי ערב, וכמובן את כל מנייני הסליחות בלילה ולפנות בוקר, ברחבי הארץ, וכל אחד מוזמן לחשוב ולהוסיף אירועי אלול משלו.

זו לא הכותרת הראשית בחדשות, אבל אולי זו הכותרת הראשית בשמיים בימים האלה: התחדשות, אחווה, צימאון. מאות אלפים, אולי יותר, שותפים לכך.

ונדמה לי שהם כולם מבקשים לפנות כעת לשני כיוונים חדשים: אחרי שכל השנה פנינו החוצה, אמרנו וצעקנו מה דעתנו על אחרים, אנחנו פונים עכשיו פנימה ולמעלה.

פנימה – לתוכנו, לתיקון עצמי. ולמעלה – בתפילה, בצעקה, בבקשה.

אז זו רק אני, או שקורה כאן משהו, בימים האחרונים של שנת תשפ"ג?

מה הקבלה שלך?

עצה קטנה לימים גדולים: מחר בערב מתחילה שנה חדשה. יש מנהג לקבל על עצמנו בכל שנה קבלה טובה. כלומר, להחליט החלטה אחת מעשית לשיפור בתחום מסוים בחיינו – ולהתמיד בה. הנה כמה עצות טובות ששמעתי על כך:

1. לחשוב מה התחום שהכי חשוב לנו, ולהתמקד דווקא בו. זה יכול להיות כל דבר קטן וחיובי: החלטה ביחס לעצמנו, למשפחה, לקהילה, לצדקה, לגלישה ברשתות, לתפילה, ללימוד ועוד.

2. יש פרשנים שהסבירו שהקבלה לשנה החדשה היא כמו בגד חדש שאדם קונה לעצמו – בגד לנפש ולא לגוף. זו ממש מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו, ואפשר גם לדבר עליה עם חבר קרוב, כדי שנהיה מחויבים יותר.

3. ההחלטה צריכה להיות צנועה ואפשרית, לא בשמיים. מסופר על תלמיד שניגש פעם לרב שלו בתחילת השנה ושאל מה כדאי לקבל על עצמו. ענה הרב: "תחשוב, תתבונן, ותבחר דבר קל שאתה בטוח שתוכל לעמוד בו לאורך השנה". התלמיד חזר לרב עם תשובה, והרב ענה: "ועכשיו תחצה את הקבלה לשניים, ותקבל על עצמך רק מחצית, כדי שבטוח תצליח".

אז מה הקבלה שלכם?

שנה טובה, החלטות טובות.